תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף צט
לא נצרכא אלא למקום חתך כחבו התוספות דשאר קדשים כגון חזה ושוק ואימורין שרי נמי מקום חתך שלהן דהא לא אשכחן קרא בזרוע בשלה יותר מבשאר קדשים ואי ילפי בהו מעובר דאסור מקום חתך בזרוע בשלה נמי ליתסר אלא בכולן לא אסר וכו' ולא משמע כן מדקתני הך דינא גבי זרוע בשלה ולא קתני בשאר קדשים משמע דדוקא בזרוע בשלה דינא הכי ועוד מדנקט זהו היפר הבא וכו' משמע זהו לחוד ולא בשום מקום אחר לכך נראה דדוקא בזרוע בשלה קאמר דמותר מקום חתך ולא בשום מקום משום דכולהו ילפינן להו מעובר דמקום חתך אסור אבל זרוע בשלה לא מצינו למילף מעובר כיון דזרוע בשלה חידוש הוא ואיכא למיפרך דמה לאבר דעובר שכן אסור לבטלו לכתחילה אבל בזרוע בשלה דמבטלינן ליה לכתחילה אימא דמקום חתך נמי מותר ועוד נראה דע"כ צריך לומר דמקום חתך דזרוע בשלה שריא רחמנא דקיימא לן כל מדות חכמים מצומצמין הן כמ"ש התוספות בפרק לא יחפור וכי שיערו רבנן דזרוע הוה אחד מששים מן האיל היינו דוקא זרוע לחודא אבל עם מקום החתך לא הוה איל ששים כנגדו ואי לאו דמקום חתך דזרוע בשלה שריא רחמנא איל גופיה אמאי שרי הא לית ביה ששים נגד הזרוע עם מקום החתך אבל בשאר קדשים מקום חתך אסור דילפינן להו מעובר והא דלא פריך ש"ס הכא נמי מאי חזית דגמר וכו' כדפריך באינך משום דלחומרא מקשינן כמ"ש התוס' לעיל דהכא ליכא לאוקמי קרא למילתא אחריתי:
וליבטול ברובא לא פריך וליבטול בשתים משום דלא שייך ששים אלא כשזורקין גוף האיסור ומבטלין הטעם אבל היכא דאין נותן טעם וגוף האיסור קיים ואין מכירין אותו בטל האיסור ברוב אפי' מדרבנן