תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף צו
לא מהדרינן בטביעת עינא כתבו התוספות דדייק משום דמיירי בטביעת עין כל דהו וזה נראה דוחק קצת. ועוד דקאמר השתא דשמעתינה וכו' אמינא דטביעת עינא עדיפא מנא ליה למימר דעדיפא מסימנא דלמא כי הדדי נינהו. לכך נראה דהכי קאמר מריש ה"א סימנא עדיף מטביעת עינא דהא מהדרינן אבידתא בסימנא אפי' שאינו מובהק כמו שכתבו התוספות בפ"ק דמציעא דהפקר בית דין הפקר על גב דבסימן שאינו מובהק איכא למיחש דמשקר ונהי דמסתבר טפי למימר דלא משקר כיון דיהיב סימן כל זהו מכל מקום חששא בעלמא מיהא איכא ואפילו הכי מהדרינן ליה ואלו בטביעת עין גמור לא מהדרינן משום דחיישינן לשיקרא אפי' היכא דמסתבר ספי דלא משקר דהא קיימא לן דלא מהדרינן בטביעת עין אלא. לצורבא מדרבנן דלא משני בדיבורא אלא בתלת מילי שמנו חכמים ומדקדק נמי בחלוק להופכו אבל לאיניש דעלמא לא מהדרינן אף על גב דאיהו נמי לא הוה משנה בדיבורו אלא בת"ח מילי ואפילו לצורבא מדרבנן כל שאינו מדקדק בחלוקו לא מהדרינן אף על גב דלא משנה בדיבורו כמו שכתבו הב"י וש"ע בסי' רס"ב משום דחיישינן לשיקרא אף על גב דמסתבר טפי דלא משקר כיון דלא משנה בדיבורא אפילו הכי לא מהדרינן להו אלמא דסימנא עדיפא מטביעת עינא. אבל השתא דשמעתינהו להנך שמעתתא דסמכינן אפילו על טביעת עין כל דהו דכל הנך טביעת עין כל דהו הוה להו כמו שכתבו התוספות אמינא טביעת עינא עדיפא דהא סימנא כל דהו לא מהני אלא בממונא ומשום דהפקר בית דין הפקר הוא אבל במידי דאיסורא לא כגון גס שנאבד מיד השליח לא מהדרינן ליה אלא בסימן מובהק כמו שכתבו התוספות פ"ק דמציעא וטביעת עין כל דהו מהניא באיסורא דכל הנך עובדי מידי דאסורא נינהו. דאי לא תימא הכי כלומר דליכא למימר דדוקא בצורבא מדרבנן כי הנך עובדי הוא דעדיף טביעת עין כל דהו מסימן כל דהו משום דצורבא מרבנן דייק שפיר בטביעת עינו אבל באיניש בעלמא לא דאם כן סומא הירך מותר באשתו ובני אדם וכו' הא לאו כ"ע רבנן נינהו אלא בטביעת עינא דקלא אף על גב דלאו טביעת עין גמור הוא ומידי דאיסורא הוא הכי נמי וכו' אבל מרישא לא הוה סלקא דעתיה דרבא דטביעת עין כל דהו מהניא כלל והא דסומא מותר באשתו ע"כ טעמא אחרינא אית ליה אי נמי הא דקאמר דאי לא תימא הכי סתמא דש"ס קאמר לה דהא במסכת גיטין. קאמר לה רב יוסף:
האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים איצטריך לאשמעינן משום דגיד שלם במשמע אבל נבלה או חזיר חתיכה נמי נבלה קרי ליה כמו שכתבו התוספות ולהכי קאמר בגמרא ההיא אכילה דכי אית ביה ארבעה וחמשה זתים ואכל חד זית מיחייב
ורבי יהודה הירך כתיב דכולה ירך ואם תאמר והא איצטריך ליה הירך המיומנת שבירך כדאמר בריש פירקין ויש לומר דהכא דריש ירך גופיה דמיותר הוא ולעיל דריש ה"א דהירך וא"ת דקאמר התם בריש פירקין ורבנן ההוא דפשיט אוסיריה בכולי ירך לאפוקי חיצון דלא תיקשי לדידהו ירך הירך למה לי וי"ל דמה"א דהירך ילפינן ההוא דפשיט איסוריה בכולי ירך ואיצטריך למיכתב הירך משום דה"א לחודא לא מצי למיכתב אבל רבי יהודה יליף מיניה שפיר נמי ההיא דהכא דאי משום המיומנת שבירך אם כן ליכתוב רחמנא את גיד הנשה אשר על הכף והוה דרשי' נמי הכף המיומנת שבכף ירך דכתב רחמנא למה לי אלא ודאי דכולה ירך וא"ת לרבי יהודה ההוא דפשיט איסוריה בכולי ירך מנא ליה וי"ל דממשמעותא דעל הכף דריש ליה על הכף ולא שבתוך הכף דחיצון לאו על הכף הוא אלא תוך הכף כדפירש"י ז"ל בריש פירקין מיהו התוס' כתבו בריש פירקין דר' יהודה כולי מילי מהירך נפקא ליה:
ובחלב אסור והאמר רבה כו' אי לאו הא דמשני ליה שאני חלב דמפעפע לא קשיא ליה דרבה אהא דרב הונא דאיכא לשנויי דהא רב הונא בצולהו וראשו למטה איירי דמידב דאיב למטה והא דרבה בראשו למעלה איירי אבל השתא דקאמר שאני חלב דמפעפע אם כן אין לחלק בין ראשו למטה לבין ראשו למעלה דמפעפע בין למעלה בין למטה משמע: