תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף צה
דאיסורא שכיחי דהתירא לא שכיחי וא"ת כיון דתרוייהו שכיחי הוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא ויש לומר דרב אסרינהו משום דחייש שמא עורבי' הביאן מרוב' דעלמא ולפי שרוב טבחי ישראל הוו שם לכך אמרו לו דאיסורא שכיחי דהתירא לא שכיחי דהוה סברי דרוב טבחי ישראל דהכא עדיף מרובא דעלמא והשיב דאדרב' רובא דעלמא עדיף והיינו דקאמר דאיסורא שכיחי טפי מהכא דייק ש"ס דרב אוסר בשר שנתעלם אפילו ברוב טבחי ישראל ומסיק דלאו דיוקא מעלי' הוא דפוורת' דעובדי כוכבים ומזלות הוה דאי משום רובא דעלמא לחודא ל"ה שייך למימר דאיסורא שכיחי טפי דטפי מסתבר למיזל בתר רובא דטבחי דהכא:
חזיא חיותא דתליא צריך לומר דרוב טבחי עובדי כוכבים ומזלות היו שם והוה חייש רב דבהדי דאתו כולי עלמא לאפיה אתי עובד כוכבים ומזלות ואחליף ליה לחיותא לכך לא עלים עיניה מיניה דאי רוב טבחי ישראל היו שם אם כן אמאי לא עלים רב עיניה מיניה הא ודאי כיון דבהמה שלמה הוה ליכא למיחש לעורבא ולהכי לא דייק ש"ס מהכא דאית ליה לרב בשר שנתעלם מן העין אסור ואפי' ברוב טבחי ישראל דחיישינן לעורבי' ואפילו בבהמה שלמה כדמוכח בשמעתין משמע דמהך עובדא מוכח לה וקשה דאם כן אמאי לא דייק ש"ם מהך עובדא דסבירא ליה רב דבשר שנתעלם מן העין אסור וגם לא מסתבר למיחש לעורבי בבהמה שלמה
בית תינוק ואשה אע"פ שאין נחה שאסור לנחש אחר שבנה בית או נשא אשה ולומר אם אצליח בסחורה ראשונה אעשה עוד ואם לא אפסיק מכל מקום יש בהן סימן שאם תצליח יעשה עוד ויצליח ואם לא הצליח יפסיק דאף על גב דבסומך עצמו עליהן מותר דלא הוה ניחוש אלא כשאומר כן בפירש וסוחמך עליהן אבל כבשותק לית לן בה וכי האי גונא כתב בבית יוסף סי' קע"ט מה שנותנין לשחוט תרנגולת גולת שקרא גברית משום דלא הוה מדרכי האמורי אלא כשאומר בפירוש שחטו תרנגלות שקרא גברית אבל כשאומר שחפו סתמא לית לן בה. מיהו לישנא דאין נחש משמע דלית בהו איסור ניחוש קאמר וכן משמע קצת מלשון הגהת אשיר"י שכתב בית תינוק ואשה אע"פ שאינו נחש וכו' והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות עבודת כוכבים כתב מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי אשה זו וכו' מותר הואיל ולא כוון מעשי ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה ולא ידענא דא"כ מאי אע"פ דקאמר: