אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף צד

דף צג

ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן וצ"ל שיודע בו שאינו סך כדפירש רש"י ז"ל וקשה דא"כ מאי איריא מפך ריקן אפי' הוא מלא שמן נמי כיון דיודע בו שאינו סך גונב דעתו כדתני רישא אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו כו' וי"ל דלא הוי גניבת דעת אלא כשהוא מפציר בחבירו הרבה והוא יודע שלא יעשה כן אבל כשאינו אומר לו רק פעם אחת לאו גניבת דעת הוא דהכא אורחא דמלתא ולהכי נקט ברישא אל יסרהב בחבירו ולא ירבה כו' משמע דליכא איסורא אלא כשמפציר בו ומרבה לו בתקרובת אבל בחד זימנא שרי ואשמעינן סיפא דעתך ריקן אסור כאמירה אחת:

ומעשה באחד ששיגר לחבירו חביות של יין תימא והא פשיטא שלא הטעה אותו השליח והגיד לו האמת שהוא של יין דמה היה לו לשקר א"כ ואמאי היה סבור שהוא של שמן וזימן עליה אורחים וליכא למימר דאע"ג דהגיד לו שהוא של יין כשפתחה ומצא שמן צף למעלה היה סבור שחבירו טעה ונתחלף לו שמן ביין ולכך זימן עליה אורחין דא"כ מאי ראיה מייתי מהך עובדא דכיון דסבור היה שחבירו טעה היה אסור ליגע בה והוצרך להחזירה וכיון שלא עשה כן ברוך המקום שהרגן ודוחק לומר שהשליח לא הגיד לו מאומה אלא הביא לו החביות סתמא דלאו אורחא דמלתא הוא ועוד דבספרים גרסינן וזימן עליה ונכנסו מצאו שהיא של יין וקשה היאך נכנסו האורחין לסעוד קודם שעשו התבשילין שהרי לא מצאה שהיא של יין עד לאחר שנכנס מיהו רב אלפס ז"ל גריס ונכנס ומצאה ועוד אמאי קאמר וזימן עליה אורחין והא אין אוכלין את השמן כמות שהוא בעין אלא בתערובת התבשיל והתבשילין עיקר והשמן ספל ולא שייך למימר שזימן אורחין על השמן לכך נראה דגרסינן מצאה שהיא של שמן וחנק את עצמו והשתא ניחא דודאי השליח הגיד לו האמת שהיא של יין והלך הוא וזימן עליה אורחין לעשות א משתה היין ואחר שנכנסו האורחים פתחה וראה שמן למעלה כסבור היה שכולם שמן הוא וחבירו טעה ונתחלף לו שמן ביין לכך חנק את עצמו שלא היה לו להשקותם ובוש מהם. והכי איתא בהדיא במסכת דרך ארץ רבה פרק שביעי לא ישלח אדם לחבירו חביות של יין ויתן על פיה שמן שזו דרך המיתה ומעשה באדם אחד שפשה תשתה לבנו כיון שבאו בני חבורה והסבו נכנס להביא יין ראה את החביות שמלאה שמן וחנק את עצמו ומת מכאן אמרו חכמים לא ישלח אדם לחבירו חביות של יין ויתן על פיה שמן שזו דרך המיתה ולפי מה שפי' אסור לו לאדם לשליח לחבירו חביות של יין ושמן צף על פיה אפילו אם הודיעו שהיא של יין ובש"ע סימן רכ"ח כתב סתמא וצ"ע כדפי':

אמר אביי אין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין כתבו התוספות דבחנם פירש"י ז"ל אמלתא דרב אשי דפליג תנא דמתניתין אתנא דברייתא דיכול לומר רב אשי כשינויא קמא דלעיל והא דקתני מציעתא דאין מוכרין נבלות וטרפות לעובדי כוכבים ומזלות מפני שמטעהו דוקא במכירה הוא דאסור אבל בשולח דורון לא חיישינן ואי אפשר לומר כן דבתוספתא דמכילתין פרק שביעי תניא המוכר ירך מחותכת לעובדי כוכבים אין צריך להפריש ממנה גיד הנשה ובלבד שלא ימכרנה לו בפני ישראל מפני שחוזר ולוקחה הימנו ומפני שני דברים אמרו אין מוכרין נבלות וטריפות לעובדי כוכבים מפני שחוזר ומאכילן לישראל דבר אחר שאין מאכילין את האדם במעות ומפני שני דברים אמרו לא יאמר ישראל לעובדי כוכבים קח לי בשר וכולי אלמא אף על גב דאית לה לתוספתא דאין מוכרין נבלות וטרפות לעובדי כוכבים מפני שמטעהו אפילו הכי קתני רישא דהמוכר ירך מחותכת לעובדי כוכבים אין צריך להפריש ממנה גיד הנשה ולא חיישינן מה שמטעהו אף על גב דלאו בשולח דורון איירי אלא במוכר כדקתני בהדיא המוכר ירך מחותכת לעובדי כוכבים וכו' וא"כ תיקשי רישא לסיפא. על כן נראה דיש לחלק בין גיד הנשה לבין נבלות וטרפות דדוקא נבלות וטרפות אין מוכרין לעובדי כוכבים בחזקת כשרה משום דאע"ג דעובדי כוכבים לאיסורא לא חייש מ"מ בהמה בריאה וכשרה עדיפא מנבלה וטריפה אבל בגיד הנשה לא חייש עובדי כוכבים ומזלות ואדרבא ירך שיש בו גיד הנשה ושומנו ניחא ליה ספי כיון דלא חייש לאיסורא הלכך מותר למכור ירך חתוכה לעובדי כוכבים ומזלות ואיך צריך ליטול ממנה גיד הנשה. ונראה דלהכי פירש"י ז"ל לעיל גבי הא דקאמר משום דגונב דעתו דעובדי כוכבים כסבור שישראל זה אוהבו מאוד שתקנה וטרח בה ליטול גידה עד שנראה לעצמו ואח"כ נתנה לו ולא פירש שמטעהו במה שעובדי כוכבים ומזלות סבור שאינו אוכל גיד הנשה והרי הוא אוכל גיד הנשה אלא ודאי כיון דעובדי כוכבים ומזלות לא חייש באיסורא לאו טעות הוא וא"ת לרב אשי דטעמא דמציעתא גזרה שמא ימכרנה בפני ישראל תיקש' ליה תוספתא אמאי קתני רישא דהתם המוכר ירך מחותכת לעובדי כוכבים ומזלות אין צריך להשריש ממנה גיד הנשה ובלבד שלא ימכרנה לו בפני ישראל ניחוש שמא ימכרנה בפני ישראל וי"ל דרישא דהתם איירי שמכרה לו בביתו ולא באיטליז דליכא למיחש שמא ימכרנה לו בפני ישראל כמו בשולח ירך לעכו"ם כדפירש"י ז"ל והיינו דקאמר ובלבד שלא ימכרנה לו בפני ישראל כלומר שלא ימכרנה לו באיטליז דשכיחי ישראל. אחר שכתבתי זה מצאתי בתורת הבית דגרם נן רב אשי אמר במקום שאין מכריזין ומציעתא כשמכרה לו בפני ישראל ולפי גירסא זו ניחא טפי דלא גרסינן שמא ימכרנה בפני ישראל וטעמא דמציעתא משום דבמכרה לו בפני ישראל איירי וכתב נמי שם דיש לחלק בין מוכר לו גיד לבין מוכר לו נבלות וטרפות כדפירש ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות משמע דלעיל נמי גרסינן ואיבעית אימא במקום שאין מכריזין והב"ע שנתנה לו בפני ישראל וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה