תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף צג
איני והאמר רב המנונא תנא וכו' אע"ג דרב אמר לא אסרה תורה אלא שעל הדד קאמר ואיכא למימר דמדרבנן מודה דאסור מכל מקום פריך שפיר דכיון דאורי ליה דאין צריך לחות טפי אלמא אית ליה דאפי' מדרבנן שרי וזה דוחק קצת דמשמע דאהא דאמר רב לא אסרה תורה כו' פריך ועוד דאין הכי נמי תיקשי אמאי אורי ליה דאין צריך לחות ביה טפי כיון דאיכא למימר דמדרבנן מודה רב דאסור והרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכת מאכלות אסורות כתב יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהן אלא מכות מרדות ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו ע"כ ולכך נראה דכל אסור דהך שמעתא דחוטין וקרומות מדאורייתא קאמר דאסורין מריבויא דכל דם וכל חלב מיהו אין לוקין עליהן כיון דלא כתיבי בהדיא דחלב ודם אמר רחמנא דלוקין עליהן ולא חוטין וקרומות וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שם לעיל מיניה שכתב וכל חוט או קרום שאסור משום כל דם לא תאכלו וכו' וכל חוט או קרום שאסור משום כל חלב וכו' ולא כתב כל חוט או קרום שאסור משום דם וכו' משמע דסבירא ליה דחוסטין וקרומות אסורין מדאורייתא מריבויא דכל אבל רבנן לא גזרו בהו מידי ולא אסרו טפי ממה דאסרה תורה והשתא ניחא דאורי ליה דא"צ לחות ביה טפי דכיון דאמר רב לא אסרה תורה אלא שעל הדר ותו לא לגמרי שרי דפשיטא ליה דרבנן לא אסרו בהו טפי אמאי דאסרה תורה כיון דלא אשכחן דגזרו בהו רבנן והיינו דפריך איני והאמר רב המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור פי' מדאורייתא מריבויא דכל כדפירש' וא"כ אמאי שאמר רב דלא אסרה תורה אלא שעל הדד בלבד והא דנקט רב לא אסרה תורה אלא שעל הדד ולא קאמר לא חייבה תורה משום דאתי לאשמעינן דבקולשיה אפילו איסור דאורייתא ליכא. וכן לעיל דנקט רב לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו משום דאת לאשמעינן נמי דבגיד גופיה אפי' איסורא ליכא כיון דעץ הוא. אבל עולא דאתי לאשמעינן דאף על גב דעץ הוא אסור לכך נקט והתורה חייבה עליו דרבותא קמ"ל דאעילו האי לוקין עליו אע"ג דעץ הוא:
הכי קאמר אין נאמנין עליו ועל החלב מדלא קאמר חסורי מחסרא והכי קתני משמע דאינו מגיה אלא פירושי קמפרש לה דעליו ועל החלב קאמר והיינו משום דלא איצטריך למיתני ועל החלב דכל שכן הוא כיון דאפילו על גיד הנשה לא מהימני כל שכן על החלב דחמיר איסוריה ואיכא נמי טירחא אבל חכמים דאית להו דנאמנין הוצרכו לפרש דנאמנין נמי על החלב אף על גב דטריחא מלתא וחמיר איסורא:
שלמה אין חתוכה לא פירש"י ז"ל ירך שלמה משמע משום דהוה מצי למיתני סולת אדם בשר לעובדי כוכבים וכולי מיהו קשה דלמא אורחא דמלתא נקט וה"ה חתוכה ורבינו נסים ז"נ כתב דדייק מדקתני טעמא מפני שמקומו ניכר מכלל דדוקא בשלמה שמקומו ניכר אבל בחתוכ' שחין מקומו ניכר לא ע"כ ועוד נראה לפרדש דע"כ צ"ל דמתניתין דייקא אתי לאשמעינן דדוקא שלמה אבל חתיכה לא דאי היא גופא אשמעינן א"כ ליתני שולח אדם ירך לחבירו וכו' כדקתני ברייתא דלקמן דהוי רבותא טפי דאפילו לישראל שרי אלא ודאי הא דשלמה מותר מלתא דפשיטא היא ולא אתי לאשמעינן אלא דיוקא דדוקא שלמה אבל חתוכה לא וקמ"ל דאפילו לעובדי כוכבים נמי אסור לכך פריך במאי עסקינן: