תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף פח
מכסין בזבל הדק וכו' בריש נדרים דייק ש"ס דזימנין מפרש ברישא ההיא דסליק מיניה כמו במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין וכו' וזימנין מפרש ברישא ההיא דפתח ביה כמו יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין ואלי נוחלין ומנחילין:
כל דבר המגדל צמחין וכו' כתבו התו' וא"ת והא חרסית אין מגדל צמחין כדששמע במרובה וכו' ואור"ת דלעולם מגדל וליכא הנאה דקא זר וכו' יעיד נראה דכל הנך סיד וחרסית דהיינו שחיקת חרסין ולבנה ומגופה שכתשו כולן אין מגדלין צמחין ה כמות שהן עתה ואפ"ה מכסין בהן כיון שמתחלה היו מגדלין צמחין קודם שנעשה מהן הכלים הללו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בת' המשנה דדבר שהיה בתחילתו מגדל צמחים קאמר ואשמעי' אף על פי שנשתנה שמו מצד מלאכה שנעשית בו:
בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו וכו' אם תאמר מנא ליה למימר הכי דמאי שנא הנך משאר כל המצות כולן שזכו בהן ישראל וי"ל לפי שאפר ועפר דבר פחות ושפל הוא מאוד ולא היו כדיי לעשית כהן רצונו של מקים אלא לפי שהשפיל אברהם את עצמו כל כך ואמר אנכי עפר ואפר זכו בניו לעשות בהן מצות ה' אע"ג דדבר שפל הוא היינו דכתיב מי מנה עפר יעקב אין חשבון במצות שהן מקיימין אפי' בעפר שהוא דבר שפל ובזוי כגון אפר פרה ועפר סוטה כדפירש רש"י ז"ל בפרשת בלק ובסמוך דקאמר בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו וכולי י"ל משים דמצות תפילין הוה אפשר לקיים בלא רצועות לקושרן בחוט או משיחה וכן מצות ציצית אפשר לקיים בלא תכלת דאין תכלת מעכב את הלבן אלא לפי שאברהם לא נתן עיניו ליהנות מן הגזל אפי' מרצועת נעל לכך זכי בניו שהעובדי כוכבים נותנין עיניהם ברצועות תפילין שלהן ויראין מהן ולפי שלא נתן עיניו ליהנות אפי' מחוט של גזל זכו בניו שהקב"ה נותן עיניו בחוט של תכלת שלהן כשמסתכל בכסא כבודו: