אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף פג

דף פב

כגון דלית ביה כזית פי' רש"י ז"ל דלית ביה כזית בקמא או בבתרא אלא בחד מנייהו ודבריו תמוהים דבתוספתא דמכילתין פ' שביעי קתני אכלו ואין בו כזית הרי זה חייב ר' יהודה פוטר עד שיהא בו כזית אבל שני גידים משתי ירכות משתי בהמות סופג שמנים ר' יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים ואי סיפא בדאיכא כזית בחד מנייהו איירי א"כ למה ליה למיתני סיפא כלל והא מרישא שמעינן לה דלרבנן סופג שמנים כיון דסברי דבריא הוא ולר' יהודה אינו סופג אלא ארבעים כיון דסבר דלאו בריא הוא. עוד כתב רש"י ז"ל ואית דמפרשי דלית ביה כזית בחד מינייהו אלא בתרוייהו ואין נראה בעיני שיהו שתי התראות מצטרפות דאי אכיל לבתרא בתוך כדי אכילת פרס וכו' גם זה תימא דודאי איירי דאכיל ליה לבתרא בתוך כדי אכילת פרס ואפ"ה מחייבי רבנן שמנים דהתראות מחלקות שהאוכל מדבר האסור כמה זתים זה אחר זה והתרו בו חייב על כל זית וזית אע"ג דאכיל להו תוך כדי אכילת פרס מחייב מלקות על כל אחת ואחת דבהכי איירי ההיא דנזיר דקתני אמרו לו אל תשתה והוא שותה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת והיינו ע"כ כגון שלא שהה בין כוס לכוס כדי שתיית רביעית ואשמעי' דאפ"ה לא מצטרפי להדדי דכיון דהתרה על כל אחת ואחת התראות מחלקות דאי בשהה בין כוס לכוס כדי שתית רביעית אם כן פשיטא דמחייב על כל אחת ואחת ומאי קמ"ל אטו האוכל כזית איסור חד זימנא וחייב מלקות אם יאכלנו זימנא אחריתי לא יתחייב עוד עד עילם ודוחק לומר דלא אתי לאשמעינן אלא הא דקתני רישא דאינו חייב אלא אחת אע"ג דשותה כל היום וסיפא לא איצטריך ועוד מדפריך אלימא בזה אחר זה ובשתי התראות תנינא משמע דאי לא דתנינא חדא זימנא לא הוה קשיא מידי ואמאי הא בלאו הכי נמי תיקשי דמאי קמשמע לן דלוקה שתי מלקיות בזה אחר זה בשתי התראות פשיטא אטו הזורע כלאים חד זימנא פטור הוא עד עולה אלא צ"ל דה"ק במאי עסקינן אלימא בזה אחר זה ובשתי התראות ואשמעינן דאע"ג דזרען בזה אמר זה בלי הפסק בינתים דבהתראה אחת לא הוה חייב אלא ארבעים אפ"ה כיון דהתרו בו שני טעמים חייב ב' מלקיות דהתראות מחלקות תנינא נזיר שהיה שותה וכו' והתם ע"כ בדלא שהה בין כוס לכוס כדי שתיית רביעית יין איירי כדפי' אלמא דהתראות מחלקות. והשתא הך דאכל שני גידין משתי ירכות נמי בשאכלן בזה אחר זה בתוך כדי אכילת פרס איירי ואשמעינן דלרבנן לקי שמנים בשתי התראות אף ע"ג דליכא בתרוייהו בהדדי אלא כזית דכיון דכל חד בריא הוא התראות מחלקות ולקי אכל חדא באפי נפשי' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות שכתב שם האוכל אכילה גדולה מדבר איסור אין מחייבין אותו מלקות או כרת על כל כזית וכזית אלא חייב אחת על כל האכילה ואם היו העדים מתרים בו בשעת האכילה על כל כזית וכזית חייב על כל התראה והתראה ואף על פי שהיא אכילה אחת ולא הפסיק ע"כ משמע דס"ל דהתראות מחלקות ולהכי חייב על כל התראה אע"ג שאכלן ולא הפסיק בכדי אכילת פרס וכ"כ בהדיא בפ"ח אכל שני גידין כולן אע"פ שאין בהן כזית לוקה שמנים:

דלית בהו כזית ברייתא הכי משמע מדנקט אכל שני גידין, ולא נקט אכל שני זתים משני גידין משתי ירכות וכו' כדקתני מתניתין דלעיל אכל מזה כזית ומזה כזית אלא ודאי בדלית בהו כזית איירי ולא מיחייבי רבנן אלא משום דאכל גיד שלם דהוי בריא אע"ג דלית ביה כזית:

וערב עצרת משמע דהיו מרבין לאכול בשר בעצרת ומכאן נראה תשובה למנהגנו שנוהגיון לאכול מאכלי חלב בחג השבועות כמ"ש בש"ע ובמנהגי' דא"כ אמאי צריך לאודיעו בערב עצרת כיון דעיקר סעודה עושין מתבשילי חלב ויש שאין אוכלין בשר כלל ותנא בארץ ישראל קאי שאין עושין י"ט אלא יום אחד ודוחק לומר שצריך להודיע משום ליל עצרת לחוד ועוד דמסתמא הוי טעמא דערב עצרת דומיא דשאר פרקים דטעמא דידהו לאו בשביל הלילות לחודא הוא. ובפ' הפועלים כתבתי טעם למנהגינו גם בש"ע כתב טעם למנהג זה מיהו כיון דממתני' דהכא לא משמע כן וכן משמע קצת מהא דאיתא בפסחים רב יוסף עבדי ליה עגלא תילתא ביומא דעצרתא אפר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא לכך אין לחוש למנהג שלנו. ועוד דלכל הטעמים צריך נמי למיכל בישרא בתר הכי ולפי דברי הזוהר שכתב ב"י בטור א"ח סי' קע"ג אסור לאכול אפי' בישרא בתר חלבא לכך עדיף טפי למנוע המנהג:

אמר רב הונא אמר רב כשמשך וסיפא דקתני אם מת מת למוכר אע"ג דמשך מ"מ כיון דאינו יכול לכופו לשוחטו לאלתר כמאן דלא משך דמי והיינו דקתני אבל בשאר ימות השנה אינו כן לפיכך אם מת כו' ולר' שמואל בר רב יצחק נראה דוחק לפרש כן ולכך פריך אימא סיפא כו':

נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באותו ואת בנו יום אחד נראה דמשום הך ג"ש איצטריך קרא למיכתב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ולא כתב יום ראשון דלפי סדר לשון הפרשה הוה ליה למיכתב יום ראשון כמ"ש בשאר ימים שני שלישי רביעי כדפי' רש"י ז"ל בפרשת בראשית:

מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה וכו' פירש"י ז"ל קרי ביה לא תשחיטו ביום אחד ונראה דאח"ר רמז לארבעה פרקים הללו אחד רמז ליום ראשון של פסח וליום ראשון של שנה ח' רמז לשמיני עצרת של חג ולשמיני עצרת של פסח דהיינו חג השבועות שהוא יום שמיני עצרת של פסח כמ"ש המפרשים א"נ לפי שהוא יום חמשים שנאמר תספרו חמשים יום ד' רמז שהן ארבעה פרקים:

כסוי הדם פרק ששי

ונוהג בחיה ובעוף כחבו התוס' למעוטי קאתי דלא תימא שתהא בכלל חיה וכתבו עוד דאיצטריך למיתני במזומן ובשאינו מזומן משום דכתיב כי יצוד וכו' וכן נראה ממה שסידר ש"ס מעיקרא הך שקלא וטריא דמוקדשין משום דקאי ארישא דמתני' דקתני אבל לא במוקדשין ובתר הכי סודר הא דא"ל יעקב מינאה לרבא אימא נמי בהמה בכלל חיה לכיסוי משום דקאי נמי אהא דקתני מתני' בתר הכי ונוהג בחיה ובעוף ואתי למעוטי בהמה לכך פריך עלה אימר בהמה בכלל חיה היא. ובתר הכי סידר ברייתא דבסמוך דקתני אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד צודין ועומדין מאליהן מניין משום דקאי אהא דקתני מתני' בתר הכי במזומן ובשאינו מזומן לכך קאמר אין לי אלא אשר יצוד צדין ועומדין מניין ובתר הכי סידר הא דדריש רב עינא משום דקאי נמי אמתני' דקתני ואין שוחטין כוי בי"ט:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה