תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף עט
מאן חכמים תנניא הוא דאמר חוששין לזרע האב וא"ת מנא לן דבחוששין פליגי דלמא חנניא נמי אית ליה דאין חוששין כדאשכחן בשלוח הקן דאינו נוהג בזכרים ושאני אותו ואת בנו דגלי קרא דהא השתא דאית ליה חוששין צריך לומר דשאני שלוח הקן דגלי קרא א"כ דלמא אדרבא נימא דאותו ואת בנו שאני דגלי קרא ובהא קמיפלגי חנניא סבר דאין צריך קרא לחלק ואייתר ליה אותו לזכרים ורבנן סברי דאיצטריך קרא לחלק ואותו לחלק הוא דאתי וי"ל דאי מסתבר להו לרבנן דאיצטריך קרא לחלק א"כ היאך בעי למימר מעיקרא ת"ל אותו אחד ולא שנים הא על כרחך מיבעי להו אותו לחלק אלא ודאי אי איצטריך קרא לחלק אי לא לאו עיקר פלוגתייהו הוא דעיקר פלוגתייהו בחוששין הוא חנניא סבר חוששין לזרע האב ולהכי מסתבר ליה לאוקמי ייתורא דאותו לאשמעינן דנוהג בזכרים דלא תימא דאתי קרא דבנו דמשמע כרוך אחריו ומפיק לה סברא דחוששין וכיון דליכא קרא לחלק ממילא שמעינן דלחלק לא בעינן קרא ורבנן סברי דאין חוששין ולכך לא מסתבר להו לאוקמי ייתורא דאותו לזכרים וכיון דאותו מיותר הוא בעי למימר מעיקרא דאתי קרא לאשמעינן אותו אחד ולא שנים ולא בעינן קרא לחלק כחנניא וכיון דמסקי דדרשא קמייתא ליתא ודרשינן מי שבנו כרוך אחריו ממילא שמעינן דאיצטריך קלו לחלק דאי לאו הכי אותו דכתכ למה לי:
אלימא דשחט לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה וכו' כתבו התוספות תימא ודלמא דשחיט ליה לתייש ובנו פליגי אם חוששין לזרע האב ונוהג בזכרים אי לא והא דפליגי בכוי ודבריהם תמוהים דא"כ אמאי נקט כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו משמע כיון דכוי הוא לכך אין אותו ואת בנו נוהג בו דומיא דמן הכוי פטור מן המתנות דברייתא דבסמוך דהוי טעמא דפטור מן המתנות משום דכוי הוא והכא ליכא למימר הכי דהא לכולי עלמא אית להו בנו כל דהו וטעמא דאין נוהג בו משום דאין חוששין לזרע האב הוא ואפילו בתייש ואביו נמי אין נוהג ועוד מדנקט רבי אלעזר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו ולא נקט סתמא כלאים אותו ואת בנו נוהג בו משמע דאתי לפלוגי את"ק דאית ליה דנוהג בכלאים הבא מן העז ומן הרחל ובכלאים הבא מן התייש ומן הצבייה דהיינו כוי לכך קאמר דלאו בכל מיני כלאים נוהג אלא בכלאים הבא מן העז ומן הרחל אבל בכלאים הבא מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו משמע דטעמא דרבי אליעזר דאינו נוהג בכוי משום דכלאים הוא ולא משום דאין חוששין לזרע האב. ועוד נראה דרב חסדא דאמר כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים לאו היינו בריה בפני עצמו אלא הבא מן התייש ומן הצבייה מהכא דייק דמדנקט רבי אליעזר כלאם הבא מן העז ומן הרחל משמע לאפוקי כלאים אבל מן התייש ומן הצבייה דהיינו כוי כדפי':
אי לרבי אליעזר לשחוט ולא ליכסי משמע דאי מצי לאוקמי כרבי אליעזר הוה ניחא וקשה דהא שפיר איכא לאוקמי כרבי אליעזר ונימא דרבנן אית להו דודאי אין חוששין לזרע האב ורבי אליעזר ספוקי מספקא ליה אי חוששין אי לא וכולי עלמא אית להו דשה ואפי' מקנת שה לא אמרי' ואתי שפיר כולה סוגיא לענין אותו ואת בנו משכחת לה בצבי הבא על התישה ולמלקות רבנן סברי דאין חוששין לזרע האב ומלקינן ליה ולרבי אליעזר איסורא איכא מלקות ליכא דדלמא חוששין לזרע האב ושה אפי' מקצת שה לא אמרינן והא דלא פליגי בחוששין ובפלוגתא דחנניא ורבנן ולאיסורא דלרבנן אפי' איסורא ליכא ולרבי אליעזר איסורא מיהא איכא דלמא חוששין כי היכי דלא תימא דבהא אפי' רבי אליעזר מודה דמלקינן ליה דשה ואפי' מקצת שה אמרינן ועוד דניחא להו טפי למיפלג לענין מלקות לענין כיסוי משכחת לה בתייש הבא על הנבייה ואייתי כרבי אליעזר לכך לא ישחוט דשמא אין תוששין וצריך כיסוי והוא אינו יכול לכסות דשמא חוששין וצבי אפי' מקנת צבי לא אמרינן. לענין מתנות משכחת לה בצבי הבא על התיישה דלרבנן כיון דאין חוששין חייב בכל המתנות ולרבי אליעזר פטור לגמרי דדלמא חוששין ושה אפי' מקצת שה לא אמרינן ומצי למימר אייתי ראיה דאין חוששין. וי"ל דלא ניחא ליה למימר דרבנן סברי דודאי הוא דאין חוששין כיון דלא משכחת לה שום תנא דס"ל דודאי הוא דאין חוששין. מיהו רבינו נסים ז"ל כתב דשלשה מחלוקת יש בדבר ת"ק דאותו ואת בנו פשיטא ליה דאין חוששין וחנניא פשיטא ליה דחושפין ורבי יהודה מספקא ליה. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דליכא אלא שני מחלוקת.
מכלל דלר"א פשיטא ליה וכו' אפי' אי מספקא ליה נמי הוה מצי לאקשויי דנהי דאיירי בצבי הבא על התיישה אכתי אמאי פוטר רבי אליעזר לגמרי ליחייב מיהא בחצי מתנות אלא דהשתא דפשיטא ליה לר' אליעזר פריך שפיר טסי דאמאי פוטר ליחייב אפילו בכולהו מתנות: