תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף עז
ועוד הפורה חסה וכו' וא"ת מאי ועוד דאי לא קיימא לן כר' יוחנן אלא כריש לקיש דאזיל בתר סוף כי חסה תורה על ממונן שו ישראל מאי הוי וי"ל דרבה הוה מספקא ליה אי אזלינן בתר השתא אי בתר סוף לכך קאמר חדא הא איכא ר"י דלא מספקא ליה בהכי וס"ל דודאי אזלינן בתר השתא ועוד את"ל דלאו ודאי הוא אלא ספקא מ"מ מספקא יש להקל משום דהתורה חסה וכו' וקאמר ליה רב פפא דאדרבא חדא האיכא ריש לקיש דלא מספקא ליה בהכי וסבר דודאי אזלינן כפר סוף ועוד את"ל דלאו ודאי הוא אלא ספקא מ"מ מספיקא יש להחמיר כיון דאיסורא דאורייתא הוא דספקא דאורייתא וכו' קיימא לן לחומרא:
בלשון יחיד וכו' כתבו התוספות היה שונה במשנה דברי ר' שו כבר כתבו התוספות הך מלתא בפרק אלו טרפות ולא חזרו וכתבו כן הכא אלא משום קושיא דבתר הכי דממאי דההיא דפסח הדר ביה וכו' דלפי' רש"י ז"ל ניחא דע"כ יחידאה היא דלא אתיא אלא כרבי שטעון דברייתא דמייתי בפרק אלו טרפות ולא כח"ק דהתם.
דחריפא סכינים ויחתוך הדין לאלתר ולא ישהא כאביי דשהי תלתא רגלי:
מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי נפל וכו' כלומר דלא דמיא להנך בעיא דבסמוך דכולהו איירי דאיכא ריעותא איירי בבשר החופה אבל בעצם לא קפדינן היכי איתיה דנשבר העצם ויצא נחוץ אם עור ובשר חופין את רובו תנן משמע דכולה מלתא בבשר החופה תליא:
נקלף מהו פירש"י ז"ל שנקלף בשר החופה מעל העצם ואינו דבוק בו ולפירושו צ"ל דלא קמיבעיא ליה אלא בבשר החופה שלמעלה ולמטה מן השבר דהבשר שעל גוף השבר ממש א"א להיות דבוק בשבר וא"כ לא הוי הך בעיא דומיא דאינך דכולהו איירי היכא דאשכחן ריעותא בבשר החופה על גוף השבר נמי לכך נראה דנקלף היינו שנגרר בשר החופה מלמעלה עד שלא נשאר מן הבשר אלא בקליפה וקמיבעיא ליה מי אמרינן כיון דקליש הוא אינו מגין והד' בעי ניטל שליש התחתון מהו מי אמרינן כיון דאינו נוגע בעצם אינו מגין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מאכלות אסורות ובש"ע סימן נ"ה כתב או נקלף מעל העצם ולא מייתי כלל דברי הרמב"ם ז"ל ולא ידענא אמאי השמים דבריו:
והוא דקנא משכא דידיה כתבו התוספות דרבינו תם ור"ח גרסי ברי"ש פי' ריריה וכו' כן נראה עיקר וכ"כ בש"ע סימן נ"ה ולפי זה נראה דבסמוך נמי גרסינן והוא דקנה גרמא ריריה ברי"ש דכיון דקנה העצם ליחה שלו מתחבר הבשר ונמשך זה אצל זה דהא חד לישנא נקט אלא דהכא איירי בעור ובסמוך בעצם ובש"ע סימן נ"ה כתב נקדר הבשר כו' כשרה והוא שיהא הבשר דבוק בעצם סביב הקדירה והיינו כדפירש רש"י ז"ל ולפי מה שפירש לא מהניא אלא אם כן קנה העצם ליחה שלו:
מנא הני מילי לא קא בעי היכא דמצא שליא ובתוכה ולד גמור מנא הני מילי דשליא מותרת דכיון דולד שרי מבהמה בבהמה כדאמרינן בריש פירקין שליא דידיה נמי מותרת דבתר ולד גרירה דכי חדא נינהו אלא משום דמתניתין איירי בשליא שנימוח הולד שבה לכך בעי מנא הני מילי דכיון דנמחה לאו בכלל בהמה הוא וקרא בהמה בבהמה כתיב וקאמר דכל בהמה לרבות את השליא דמרבינן מכל בהמה ולד שנימוח וכיון דולד שנימוח בכלל בהמה הוא שליא דידיה נמי מותרת דבתריה גרירא והשתא ניחא הא דפריך מכדי אין שליא בלא ולד למה לי קרא דכיון דכל בהמה לרבות את השליא קאתי אלמא דאין שליט בלא ולד דאי יש שליא בלא ולד היאך מצינו למילף שליא מכל בהמה דשליא בלא ולד לאו בהמה היא וכיון דאין שליא בלא ולד קרא מה לי.