תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף עו
והא נחתכו קתני פירש"י ז"ל וליכא למימר תנא ארכובה עם צומת הגידין והדר תנא צומת הגידין בלא ארכובה דאם כן ניתני ניטל צומת הגידין וכל שכן נחתכו וליכא למימר דאי הוה תני ניטל צומת הגידין ה"א דנחתך למעלה מצומת הגידין בעצם אמצעי כשרה דהא רב יהודא ס"ל דכיון דאפי' בצומת הגידין קתני מתני' דטריפה כ"ש בגובה כדפירש"י ז"ל לעיל אבל תימא דא"כ אמאי קאמר רב יהודה מ"ט לא אמרי ליה למעלה למעלה מצומת הגידין דהא אכתי תיקשי נתני ניטל צומת הגידין וממילא ידענא דכ"ש למעלה מהן דמשמע דס"ל דלא מצי למיתני הכי כי היכי דלא תימא דלמעלה מהן כשרה ומשום דאין אומרים בטרפות זו דומה לזו כדאמר בסמוך:
הכי נמי מן הארכוב' ולמעלה קתני כתבו התו' לעולא ניחא דמני לפר' מן הארכוב' ולמטה מיד אע"ג דלאו בכל מקום כשרה וכו' וזה נראה דוחק והרא"ש ז"ל כתב דלעולא כל עצם האמצעי נקרא ארכוכה וכן לרב יהודה כל עצם התחתון נקרא ארכובה וכן משמע לישנא דארכוב' הנמכרת עם הראש ולפי זה י"ל דלעולא מן הארכובה ולמטה דקתני מתני' היינו למטה מעצם אמצעי דכל עצם אמצעי ארכובה קרי לה והוי שפיר מן הארכובה ולמטה מיד כשרה:
הדר שלחו כותיה דרב ואבר עצמו מטמא במשא לכאורה משמע דחד מלתא הוא והא בהא תליא ונראה לפרש דמעיקרא שלחו כוותיה דרב משום דהלכתא כוותיה באיסורי הדר שלחו כוותיה דשמואל משום דהיה נראה להם דוחק לאוקמי מתני' דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור בהמה מותרת אלמטה מן הארכובה לחודא כדפירש"י ז"ל דנשבר העצם סתמא קתני משמע דאתרוייהו קאי אלמעלה ולמטה ולהכי הדר שלחו כוותיה דרב שלחו נמי דאבר עצמו מטמא במשא כלומר דלרב נמי איכא למימר דהא דקתני מתני' ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אלמעלה מן הארכובה נמי קאי ואע"ג דלדידיה למעלה מן הארכובה בהמה נמי אסורה היינו באכילה אבל במשא אינה מטפאה ומתני' נמי הכי אית לה דהא דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר דוקא היינו לענין טומאת משא דאבר עצמו מטמא במשא ולא בהמה דשחיטתו מטהרתו אבל באכילה בהמה נמי אסורה והכי פי' דמתניתין אם רוב הבשר קיים שחיטתו מטהרתו ומותר האבר אפי' באכילה ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו ואפי' במשא מטמא האבר:
וכמה רובו משמע דדוקא אברייתא קבעי ולא אמתני' משום דמתני' קתני אם רוב הבשר קיים ואיכא למימר דליכא קפידא אלא בבשר המקיף את העצם שאם נשתייר רובו של בשר כשרה כל היכא דאיתיה אבל ברייתא קתני אם עור ובשר חופין את רובו פי' רובו של עצם לכך מספקא ליה אם רוב עוביו של עצם קאמר או רוב היקפו של עצם:
אם עור או בשר תנינן פי' ובשר דברייתא מפרשינן או בשר בהדיא קתני ברייתא אם כן מאי קא משמע לן עולא: