אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף עב

דף עא

גזירה שמא יוציא ולד ראשו כתבו התוס' דרבי עקיבא נמי לא פליג אלא בהוציא את ידו ולפי זה מה שכתבו התוס' לעיל גב רועה שהושיט את ידו ונגע בעובר דלא איצטריך ק"ו אלא משום דר' עקיבא מטמא לקמן עובר במעי אשה צ"ל דאיירי נמי בהוציא עובר את ידו לחוץ דבאשה טמא מה שבפנים ויליף חק"ו דבהמה טהור מה שבפנים מיהו נראה דוחק לאוקמי מתני' וברייתא בהוציא את ידו דוקא כיון דסתמא קתני ור' עקיבא נמי מנא ליה דבלא הוציא אינו סמא הא קרא דיליף מיניה סתמא כתיב הנוגע במת בנפש איזהו מת שבנפש וכו' משמע אפילו לא יצא לחוץ כלל גם מה שכתבו התוספות דהא דקאמר דלא תימא אליבא דרבי עקיבא היינו דלר' עקיבא אחיא מתניתין בפשיטות דטמאה החיה מדברי סופרים דגזרינן כו' דוחק הוא דלישנא דטומאה זו אינה מדברי תורה דנקט משמע דלרבי עקיבא החיה טמאה דבר חורה לכ"נ דטומאת משא כיון דלא מיפרשה בהדיא גבי מת דטומאת משא במת ילפינן לה בק"ו דנבלה שהיא טומאת ערב ואינה מטמאה באהל מסמא במשא מת לא כ"ש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות טומאת מת הלכך עובר במעי אשה אינו מטמא במשא כיון דעובר מת במעי בהמה נמי טהור והשתא ר' עקיבא דיליף מהנוגע במת בנפש דעובר במעי אשה טמא אפילו לא יצא לחוץ כלל איירי אפ"ה מתוקמא מתני' שפיר אליביה דחיה טמאה משום נגיעה ואשה טהורה דמגע בית הסתרים הוא והא דלא מיטמא במשא משום דטומאת משא ליתא בעובר דלא עדיף מעובר דבהמה ומגעו שאני דגלי קרא:

מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה ואם תאמר כיון דגלי קרא בבהמה טמאה ובשרץ דאין שחיטתן מטהרתן הוו להו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין ויש לומר דתרוייהו צריכי דשרץ מבהמה טמאה לא ילפינן דמה לבהמה טמאה שכן מטמאה במשא ובהמה טמאה משרץ לא ילפינן דמה לשרץ שכן מטמא בכעדשה והכי איתא בפרק העור והרוטב אמילתא אחריתי ולהכי בעי למילף הכא טריפה מבהמה טמאה ולא משרץ משום דאיכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה