תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף עא
חיה טמאה בכלל בהמה סמאה אף על גב דלא אשכחן בהדיא אלא חיה טהורה בכלל בהמה דאיל וצבי טהורין הן ובהמה נמי לא אשכחן בהדיא בכלל חיה אלא בטהורה דכל מפרסת פרסה טהורה היא מכל מקום מדכתיב וזאת הבהמה מיעוטא דמשמע טהורות אין ממאות לא וכיון דקאי נמי אאיל וצבי משמע דחיה טמאה נמי בכלל בהמה היא וכן יש לפרש מיעוטא דזאת החיה והוה ליה למינקט בסיפא דברייתא מעיקרא הא דבהמה טהורה בכלל חיה טהורה דכתיב בהדיא ועוד דומיא דרישא דנקט טהורה מעיקרא ולפי גירסת רבינו זרחיה ז"ל ניחא:
כי קאמר רבה כגון שבלע שתי טבעות והכי קאמר כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה את האדם הבולעה כך אינה מטמאה טהרה שאצלה ודריש לה נמי מן האוכל את נבלתה כמו שכתבו התוספות מיהו הא דטהרה בלועה לא מיטמאה מטומאה דעלמא כדקתני מחני' בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת והזה וכו' מקל וחומר דצמיד פתיל יליף לה כדאמר לעיל דאף על גב דמוהאוכל את נבלתה ילפינן נמי דטהרה בלועה לא מיטמאה מטומאה בלועה שאצלה איכא למימר דטעמא לאו משים דטהרה בלועה היא אלא משום דטומאה בלועה הוא דלא מטמאה מגזירת הכתוב אבל הא דטהרה בלועה הוה אמינא דלא מהניא מידי לכך איצטריך ק"ו ולהכי לא קאמר ש"ס אלא כי קאמר רבה, אף על גב דנזכר אמורא קודם לכן משום דאכתי איצטריך כולה שקלא וטריא דלעיל ולא הדר מיניה: