תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף סח
בהמה המקשה פרק רביעי
תנינא איזהו בכור לנחלה וכו' הך פירכא אליבא דשמואל הוא דאמר ר"פ יש בכור דאין הראש פוטר בנפלים דלדידיה צ"ל דהא דתנן הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי כו' מאי ראשו רובו ולא אתי לאשמעי' אלא דיוקא דסיפא דטעמא דראשו מת הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוה ולכך פריך חנינא וכו' פירש ליתני חדא הך דהכא או ההיא דבכורות אכל למאי דמסיק התם דתיובתא דשמואל וראשו דקתני מתני' דוקא הוא ואתי לאשמעי' דראש הנפלים פוטר ותנא סיפא אטו רישא לא מצי פריך הכא תנינא כיון דההיא ובכורות איצטריך לאשמעי' דראש נפלים חומר וליכא למימר דהא דפריך תנינא פלגא קושיא הוא דפריך דכיון דקתני ההוא דבורות לא ליתני ההיא דהכא אבל אבכורות לא פריך מידי דכיון דבסמוך קעביד תרתי צריכותא תא אאדם ובהמה צ"ל דתנינא דפריך קושיא שלימה היא דלא ליתני מתני' דהכא א"נ לא ליתני ההיא דבכורות. וכן הא דפריך בפ' יש בכור ומאי קמ"ל דכיון דמפיק ליה רישיה היה לידה תנינא הוציא ראשו אע"פ שהחזירן וכו' למאי דמשני הכא מעיקרא דה"ה אע"ג דלא החזיר ואיידי דקא בעי מיתני סיפא הוציא את ראשו כו' הוא דפריך דלמסקנא דהחזירה דרישא דוקא הוא משום מקום חתך ותנא סיפא איידי רישא לא מצי פריך תנינא כיון דהכא קתני לה איירי רישא והתם נמי ע"כ קושיא שלימה פריך משני צדדין מדקא עביד נמי התם תרתי צריכותא ומשום דאלים טפי למיפרך קושיא שלימה מפלגא דקושיא לכך פריך מעיקרא בין הכא בין בבכורות לפי אוקימתא קמייתא אע"ג דלא מסיק הכי דלפי המסקנא דהכא ודהתם לא הוה מצי פריך אלא פלגא דקושיא וכן משמע מדלא סריך הכא מעיקרא תנינא ממתני' דשליא דאיירי נמי בבהמה ובבכורות נמי אמאי לא פריך מעיקרא חנינא ממתני' דנדה דאיירי נמי באדם אלא משום דניחא ליה למיפרך מעיקרא קושיא שלימה דמתני' דשליא לא פריש אלא פלגא קושיא דההי' דשליא ודאי איצטריך לאשמעינן דאין שליא ודאי בלא ולד וכן ממתני' דנידה לא פריש התם אלא פלגא קושיא דההיא דנידה ודאי איצטריך לאשמעי' דברוב ראשו דהיינו משחצא פדחתו הוה כילוד. והשתא מה שכתבו התוספות דהוה מצי למיפרך הכא ממתני' דנידה לאו קושיא היא דניחא ליה טפי למיפרך קושיא שלימה דמההיא דנידה לא הוה מצי פריך אלא פלגא דקושי'. וכן מה שכתבו התוס' תימה דהוה ליה למיפרך בפשיטתו דמדקתני ואין בכור לכהן וכו' לאו קושיא היא דמפשטא דמתני' לא הוה מצי פריך אלא פלגא דקושיא דההיא דבכורות ודאי איצטריך לאשמעי' דראש נפלים פוטר לכך פריך מדיוקא ואליבא דשמואל דהתם דלדידיה לא אתי לאשמעי' אלא הא דהוציא ראשו הוה כילוד דהוה קושיא שלימה. ואין להקשות אמאי שקיל וטרי ש"ס מעיקרא הכא והתם לפי אוקימתא קמייתא כיון דלא קאי הכי יש לומר דאע"ג דלא קאי הכי מכל מקום תרוייהו אוקימתא נינהו דשמואל דהתם ס"ל דמתני' דבכורות היא גופא קא משמע לן דהבא אחר נפלים הוה בכור לנחלה כיון שאין לבו דוה עליו ואוקימתא קמייתא דהכא נמי יש לומר דאיכא למימר דמתני' דהכא אשמעי' דאף על גב דהחזירו הוה כילוד דלא אשמעי' לה מההיא דשליא וכן משמע קצת מהא דרב נחמן בר יצחק דבסמוך דמשני לא נצרכה אלא למקום חתך אברייתא דפרסה החזיר וכו' ולא משני איהו גופיה הכי אמתני' דהכא כדמסיק ש"ס דלא נצרכא אלא למקום חתך אלא צ"ל דרב נחמן הוה סבר דמתני' איכא לאוקמא כאוקימתא קמייתא וכדפי'. ובפרק המפלת גבי הא דקאמר סנדל דלית ליה חיותא עד שיצא רובו אבל ראשו לא משמע כדשמואל אע"ג דאיתותב ועיין מ"ש התוס' שם:
מאי בינייהו פירש רש"י ז"ל בין לישנא דמערבא ללישנא קמא כבר הקשו עליו רבינו זרחיה והרא"ש ז"ל דאם כן הך בעיא דהוציא העובר אח ידו והחזירה הוה דלא כהלכתא דהא ר' יוחנן איתותב לעיל ועוד דכיון דלר' יוחנן הוה חזרה להתיר עצמה לאכילה כ"ש לענין העובר דלא הוה כילוד ועוד קשיא לן דמשמע דבעיא שניה נמי דוקא למ"ד אין לידה לאברים קמיבעיא להו דומיא דבעיא קמייתא ולפירש"י ז"ל צ"ל דבעי שניה קמיבעיא להו אפי' למ"ד יש לידה לאברים לכך נראה כדפירש רב אלפס ז"ל דקא בעי מאי בינייהו בין רב לרבי יוחנן וקאמר למיסר מיעוט חבר שבפנים לרב דאמר יש לידה אסור דשרינן מיעוט אבר שבפנים אחר רוב היוצא כמו בלידת עובר שאם יצא רובו שדינן מיעוטיה בתריה ולר' יוחנן שרי כיון דאין לידה לאברים אלא לעובר וקמיבעיא להו למאן דאמר אין לידה לאברים הוציא העובר את ידו והחזירה וכו' מי אמרינן הא נפק לה רוב עובר והוה לידה או דלמא כיון דהדר הדר אבל למ"ד יש לידה לאיברים לא קמיבעיא להו דודאי עובר כילוד דמי דכיון דכל אבר דנפק הוה כילוד כי החזירו מאי הוה והשתא בעיא שניה נמי דוקא למ"ד אין לידה אבל למ"ד יש לידה כיון דכל אבר דנפק כילוד דמי כי השלימו לרובו עובר נמי כילוד דמי דאף על גב דלא נפק רוב עובר בבת אחת מכל מקום כיון דחל שם לידה על כל אבר ואבר הרי יש לידה לרוב עובר אבל למאן דאמר אין לידה לאברים כיון דאכתי לא חל עליו שם לידה איכא למימר דכל כמה דלא נפיק רובא בבת אחת לאו לידה הוא: