תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף סג
והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק דלשון שריקה שייך במי שקורא לאנשים שיבאו עליו דאשרקה לכם פירש"י ז"ל כדרך השורקים לסימן אות לבא אליו וכ"כ הרד"ק שם שהוא סימן הקריאה וכן ושרק לו מקצה הארץ ובמדרש ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו וכיון דנשמע קול הרחם באומר שרקרק סי' בשורה היא דהוי כאלו קורא לבני אדם שיבאו אליו ויבשר להם בשורה טובה והוא דיתיב דוקא אבל עביד שרקרק בעמידה לאו סי' בשורה הוא דדרך העופות כך הוא עומדים על רגליהם וקוראים זה אל זה אבל יושב ושריק סימן בשורה היא דאין דרך העופות לישב ולקרות זה לזה וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא כדפירש"י ז"ל דכיון שאין דרכו לעשות כן בא לבשר על הגאולה הא דבספר ויקרא כתיב ואת הרחם לשון זכר ובמשנה תורה כתיב ואת הרחמה לשון נקבה נראה שהוא רמז על שאין הרחמים שוים דזימנין הרחם בא לעולם וזימנין הרחמה באה דבעולם הזה הרחמה באה שכל הרחמים והטובות שיש לישראל בעוה"ז כדמות נקבה הן כדאיתא בשיר השירים רבה נמשלו ישראל כנקבה מה נקבה זו נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאה כך ירשו ישראל שבעה עממים שהוא עישור שבעים אומות ולכך אמרו שירה בלשון נקבה אז ישיר אח השירה הזאת אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש כזכר היורש כל נכסי אביו וכו' כתיב שירו לה' שיר חדש ד"א למה נמשלו ישראל כנקבה מה נקבה זו טוענת ופורקת טוענת ופורקת כך ישראל משתעבדין ונגאלין משתעבדין ונגאלין וחוזרין ונגאלין ושוב אין משתעבדין עוד לעולם הה"ד ביום ההוא יוכר השיר הזה ע"כ אבל לעתיד הרחם בא לעולם אע"ג דרחמים היינו מטר מ"מ כל הטובות וההצלחות נמשכין ממנו כמ"ש אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו' וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וגו' וכתיב נמי והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגומר ונתתי מטר ארצכם בעתו ואספת דגנך ותירושך וגומר. ועוד שאפילו הגידולים והצמחים שיש להן לישראל ממטר ארצה בעוה"ז אינן אלא כדמות נקבה וזה רמז הכתוב מה דכתב בברכת יעקב ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ובברכת עשו כתיב איפכא הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל לפי שאין לך טפה יורד מלמעלה שאין מן הארץ עולה כנגדו כפלים כדאיתא במסכת תענית ובבראשית רבה א"ר שמעון בן אלעזר אין לך טיפה יורד מלמעלה וכו' מה טעם תהום אל תהום קורא לקול צינוריך א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות והן אומרים אלו לאלו קבלו אותנו מיד הן מקבלין אותן הה"ד תפתח ארץ כנקבה זו שהיא פותחת לזכר ויפרו ישע שהן פרין ורבין ע"כ וידוע מה שאמרו חז"ל אשה מזרעת עת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה נמצא דגידולי יעקב וטובותיו בעוה"ז כדמות נקבה הן כיון דטל השמים דהיינו מים העליונים שהן כדמות זכר יורדין תחילה ואח"כ משמני הארץ הרי כן כאיש המזריע תחילה שיולדת נקבה אבל גידולי עשו וטובותיו בעה"ז כדמות זכר הן לכך כתיב גביה משמני הארץ תחילה והדר כתיב מטל השמים דהוה ליה כאשה שמזרעת תחילה יולדת זכר:
אקרא אני איה דיה למה נאמרה כתבו התוספות הכי נמי הוה מצי למינקט מראה ודאה אלא חדא נקט וקשה דאם כן טפי הוה ליה למינקט מראה ודאה שכתובין תחילה קודם איה ודיה והמקשה נמי אמאי נקט וכי מאחר שאיה ודיה אחת היא למה ליה למיכתב וכו' טפי הוה ליה למימר וכי מאחר שראה ודאה אחת היא וכו' לכך נראה דמראה ודאה לא אלים ליה למיפרך כיון דלא כתב לן קרא שום ייתורא אלא דבמקום דל"ת דדאה כתב לן רי"ש דראה אבל איה ודיה קושיא אלימתא היא דכיון דאחת היא דיה קרא יתירה הוא ולא הוה ליה למיכתב דיה כלל:
שבע מאות מיני דגים הן וא"ת מנא הוו ידעי שהתירו בכך שאר כל הדגים ויש לומר דהכי הוה קים להו הלכה למשה מסיני וכ"כ התוספות לקמן:
לא משום נבלות ולא משום טרפות לא זו אף זו נקט דביצת טרפה חמירא טפי כדאיתא לעיל ושוין בביצת טרפה שאסורה ובביצת נבלה פליגי ולהכי נקט לא משום ולא משום תרי זימני ולא קאמר ואין חוששין משום נבלות וטרפות: