אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף נז

דף נו

נשתברו גפיה נשתברו רגליה הא דלא קתני להו גבי בהמה נראה דרבות' אשמעי' דאפי' בעוף דזוטר חיותיה כשרה וכ"ש בבהמה והא דלא קתני נמי באלו כשרות בעוף ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה לרבותא י"ל דאיידי דתני רישא באלו טרפות דבהמה ניקב לבית חללו נשברה השדרה ונפסק החוט שלה תני נמי באלו כשרות דבהמה ניקב הלב ולא לבית חללו נשרה השדרה וכו' אבל דין יד ורגל לא איירי בהו רישא כלל והא דקתני יצאו בני מעיה ולא ניקבו גבי עוף ולא קתני ליה נמי באלו כשרות דבהמה איידי דקתני ניקבו הדקין באלו טרפות דבהמה י"ל משום דעוף מצוי יותר שיצאו בני מעיו כמ"ש בב"י סימן מ"ו:

ושמואל אמר תיבדק הכי קיימא לן וכ"כ בש"ע סימן נ"ג נשמטו אגפיו אפי' אחד מהן מעיקרו חוששין שמא ניקבה הריאה וצריך לנפחה לבודקה וכו' מיהו דכרי הש"ע תמוהים דבתר הכי כתב שם נמצא הגוף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אח"כ טרפה אמאי פסק שהיא טרפה ולא כחב נמי תבדק הריאה דאפי' בודאי נשבר כתב שם לעיל מיניה דבודקין הריאה שכתב וכן בעוף אם נחתכו או נשברו אגפיו כשרה והוא ששבר העצם החיצון לא יהא בו עוקץ שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה וא"כ כל שכן בספק אם נעשה קודם שחיטה או לאחר כך דבודקין אותה ואמאי פסק שהיא טרפה:

אמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה כתבו התוס' דלרב הונא דמכשיר בעוף הוא הדין בבהמה מדתני לוי ומכשיר אפי' בעיכול ניביה וכתבו ומיהו קצת תימא דלא משתמיט בכולה שמעתין למינקט בחד דוכתא שמוטת ירך בבהמה כשרה וגם ר' ירמיה שהביא ראיה לדבריו וכו' וע"ק כיון דעוף לאו דוקא נקט אלא הוא הדין לבהמה א"כ אמאי איצטריך סתמא דש"ס ומיפסק הלכתא בסמוך דקאמר ולית הלכתא בכל הני שמעתתא אלא כי הא לכו' דקאמר הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה והא כבר פסק ש"ס הכי לעיל דקאמר והלכתא איפסיק נמי כשרה עד דמתעכל' אתעכולי דהיינו שמוטת ירך כמ"ש רש"י ז"ל והתו' דכול' שמוט' דשמעתין בעיכול ניביה איירי לכך נראה דדוקא בעוף מכשיר רב הונא אמר רב ולא בבהמה מיהו דוחק לו' דלית ליה בריית' דלוי כיון דלעיל פריך מינה לרב כמ"ש התו' וי"ל שלא אמרו כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף אלא באותן אברי' השוין בעוף כמו בבהמה אבל אותן שיש להן צורה אחרת לא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ש כל שאפשר מהן שימצ' בעוף באברין המצויין לעוף כבהמה דינו בבהמה ובעוף א' הוא חוץ מטרפו' שבכוליא ושבטחול ושבאונו' הריאה מפני שהעוף אין לו חיתוך אונות כבהמה ואם ימצא אין צו מנין ידוע וטחול העוף עגול כמו עינב ואינו בטחול בהמה וטרפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיה כנגדן בעוף עכ"ל בירך העוף נמי אינו דומה לירך בהמה כדאית' בר"פ גיד הנשה ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ומפרש בש"ס שאין כף שלו עגול כשל בהמה וכיון דאינו דומה לשל בהמה אינו בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף דכיון דאין בשר הכף שלו עגול אלא רחב איכא למימר דמתקיים הירך אע"ג שנשחט אי נמי י"ל דהא דתני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף מהנך טרפות שמנו חכמים במתני' דאלו טרפות קאי ולא אהנך שאמרו האמוראים הלכך טרפות שבכוליא ושבטחול ושמוטת הירך כיון דלא מנו אותן במשנה אינן בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים וכו' וכ"כ בהדיא בכסף משנה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל וטרפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיו כנגדן בעוף וז"ל אף על גב שנזכרו טרפות אלו בגמרא מדייק רבינו מדלא מנו אותן במשנה ולוי כי תני כל טרפות שמנו חכמים וכו' אטריפות שמנו חכמים במשנה קאי לא אטרפות שאמרו האמוראים. והשתא ניחא דאיצטריך ש"ס למיפסק הלכתא בסמוך אע"ג דפסק לה לעיל משום דלעיל אבהמה קאי ואשמעינן הכא דבעוף נמי טריפה דאין זה בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כו' ואתי נמי שפיר הא דאמר רבי אבא למה לי' למר כולי האי והאמר רב הונא כו' דקא סלקא דעתך דשמוט' וחתיכ' הכל אחד אע"ג דבהמה שנחתכו רגליה מ"מ בעוף כשרה דלא הוי בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה וכו' כדפי':

ואמר רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה פי' רש"י ז"ל והרי הכל ניטל וכ"כ בסמוך ובשמוטה כשרה אפילו ניטלה כולה לאו ניטלה ממש קאמר שנחתכה משם לגמרי כמה שכתבו התוספות אלא שניטל ממקום חיבורה קאמר דעצם הירך שף מדוכתיה דבכה"ג נמי ניטל קרי לה כדאמר לעיל וחזייה לדרב מתנא דאתי בזה הכלל מאי טעמא דדמיא לנטולי:

ה"ג ודלמא סבר טרפה יולדת ומשכחת דעיקר קושיא מהא דיולדת היא אבל מהא דמשכחת לאו ראיה היא דדלמא דוקא מידי דאית בה בעינא אף על גב דכחוש וקטן הוא משתבח ונעשה גדול ושמן אבל נוצה דלית בה והיא תגדל נוצות חדשות לא אבל מיולדת פריך שפיר דולד נמי מידי דלית בה הוא:

פרסיה לגלימא אקינא דשומשמני פירש"י ז"ל הנמלים אוהבים צל ושונאים חום נראה דהיינו דנקט קרא קיץ וקציר דקאמר תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה ולא קאמר תכין לחמה אגרה מאכלה לפי שבא הכתוב להוכיח את העצל המונע את עצמו מלעסוק בתורה ולקיים המצוה כשיש לו צער וטורח בקיומם ולפעמים הוא נמנע בשביל צער הקור והחום כמו שנאמר מחורף לא יחרוש עצל ושאל בקציר וגו' לכך קאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה דאף על גב דהחום קשה לה אפ"ה תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה שמזרזת את עצמה לאסוף מאכלה בקיץ שמייבשין תאנים ובקציר אף על גב דזמן ההוא חם ביותר ויש לה צער וטורח באסיפתה משום דאז התבואה מצויה בשדה ואחר כך מכניסין אותה לבית כך יש לו לאדם לעשות חבילות של מצות בעודו חי טרם יבא יום אסיפתו מן העולם וכמו שאמרו היום לעשותן ומחר לקבל שכרן ומי שטרח עצמו בערב שבת אוכל בשבת:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה