תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף נו
מכנים ידו לפנים ובודק אם מבצב' וכו' תימא אמאי לא אמרו מלתייהו לעיל גבי בהמה דקתני ואלו כשרות נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח והוה להו למימר דמכניס ידו לפנים ובוד' וכו' או בודק במסמר או בשימשא וכו' וליכא למימר דדוקא בהכתה חולדה על ראשה צריכה בדיקה דלא מינכרא בלא בדיקה כיון ששיניה דקות ועקומות דהכתה חולדה דקתני לאו דוקא הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ש עוף היבשה שהכתה חולדה על ראשה או שנגפה באבן או בעץ מניח ידו בצד הנקב ונוע' וכו' וכן כתב הטור בסימן ל' ועוד דמתניתין קתני הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה ופירש"י ז"ל דקתני לה לאשמעינן דלא מיטרפא בנשבר העצם אלא בנקיבת הקרום ותימא דאמאי נקט הכת' חולדה על ראשה וכולי הוה ליה למיתני בריש' ניקב קרום של מוח ובסיפא גבי ואלו כשרות הוה ליה למיתני נפחת' הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח כדקתני גבי בהמה ונראה לפרש דבהמה כיון דקרום של מוח שלה עב וחזק אם הכתה חולדה על ראשה או שנגפ' באבן או בעץ ונפחתה גלגולתה לא חיישינן שמא ניקב הקרוב ולא בעי בדיק' אבל עוף שקרומו דק אם הכתה חולדה על ראשה או שנגפה ונשבר העצם מקום שעושה אותה טריפה דהיינו נגד הקרום חיישינן שמא ניקב גם הקרום לכך בעי בדיקה ואם לא בדק לה טרפה ולהכי איתמר מלתייהו דרב ושמואל ולוי גבי עוף דוקא ולפי זה הכתה חולדה על ראשה איצטריך למיתני אף על גב דכל טרפות דבהמה כנגדן בעוף דאי לאשמעינן דבהכאת עצם לחודא אף על גב דלא חזינן דניקב הקרום הוי ספק טרפה דחיישי' שמא ניקב הקרום ובעי' בדיקה וכן משמע קצה בתוספת' דקתני ואלו טרפות בעוף הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה פסולה הטוח שניקב קרום שלה פסולה כיצד בודקין אותה רשב"א אומר משום רבי יהודה בודקין אותה ביד וכו' וכן משמע מדברי איסור והיתר הארוך סימן נ"ד שכתב וז"ל וכתב בא"ז שבזמן הזה כל עוף שהכתה חולדה רק על עצם הגלגולת נגד מקום של המוח טרפה דהא היה צריך בדיקה בקרום ואנן לא בקיאין בבדיקה ע"כ ומשמע מתוך דבריו שבכהאי גוונא בבהמה נוהגין להכשירו אף בזמן הזה כי לא תצטרכו לבדיקת הקרו' עכ"ל וכ"כ בהג"ת ש"ע סימן ל' ומיהו לאו סברא הוא לומר דבהמה שנפחת' גולגלתה אין צריכין לבדו' אחר הקרום דכי עב וחזק הוא מאי הוי כיון דאפילו העצם נשבר בהכאת חולדה או בנגיפה כל שכן דאיכא למיחש שמא ניקב הקרוב וכן פירש רש"י ז"ל לעיל בהדיא גבי נפחתה הגלגולת העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום משמע דבבהמה נמי צריך לראות אם לא ניקב הקרום ושמא י"ל בבהמה מינכר נקיבת הקרום בריאה בעלמא אבל בעוף לא מינכרא בריאה בעלמא אלא בבדיקה או בשומשא:
רב יימר בדיק במיא צ"ל דס"ל דלא מיטרפא עד דמינקב נמי קרמא תתאה דאי בעילאה לחודא כי בדק ליה במיא ולא נפקו אי נמי לא נתלבנו מאי הוי ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב ולעיל דפריך הניחא למ"ד עד דמינקיב קרמא תתאה כו' דרב ושמואל אדרב ושמואל פריך דמ"ד לעיל קרמא עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה משמיה דרב ושמואל קאמר לה:
אם ירוקין פסולין אם אדומין כשרים מפרש בש"ס דקאי אקרקבן ולב וכבד שדרכן להיות אדומין וצ"ל דאם אדומין דקתני מתני' היינו שהוסיפו באדמימות יותר מדרכן אפ"ה כשרים דאי לאו הכי מאי קמ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל וה"ה בדקין שדרכן להיות ירוקין אם האדימו פסולין ואם הוסיפו בירקות כשרים. ונראה דעובדא דרבי יהושע בן לוי דהויא ליה ההיא תרנגולת וקאמר דירוקין הוה היינו שהוסיפו בירקות יותר מדרכן ולהכי שדריה קמיה דר' אליעזר הקפר וריב"ל הוה סבר דמתניתין בכולהו בני מעים איירי וה"ק אם ירוקין שהדקין הוסיפו בירקין פסולין ואם אדומין שהקרקבן והלב וכבד הוסיפו באדמימות כשרים ולהכי כי אכשרה פריך ליה והאנן תנן ירוקין פסולין. ורב יצחק בר יוסף דהוה ליה נמי ההיא תרנגולת' הוה סבר נמי דמתניתין בכולהו בני מעים איירי וה"ק אם ירוקין שהקרקבן והלב וכבד נעשו ירוקין פסולין ואם אדומין שהדקין נעשו אדומין כשרים ולהכי כי טרפה אקשיה ליה מדתנן אדומין כשרים והשיב אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו טרפה לא אמרו וכו' ובעובדא דריב"ל נמי הוה מצי למימר כי האי גונא ירוקין שהוריקו ואדומין שהאדימו כשרים לא אמרו וכו':
איבעיא להו הורו בטרפחת להתירא וכרבי בזפק להיתרא כך היא גירסת התוס' וכן נראה דמדקאמר או דלמא הורו בטרפת' להתירא כרבי בזפק משמע דהא בהא תליא וכמ"ש התוספות וכיון דכרבי בזפק לא סביר' להו אלמא דזפק מסתבר טפי לאיסורא מטרפחת ואם כן היאך בעי למימר מעיקרא דהורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתירא והא איפכא מסתברא ועוד דאי הורו בטרפחת לאיסורא אם כן ברייתא דקתני והורו בטרפחת לא אשמעינן מידי דלא ידעינן מאי הורו אי להיתירא אי לאיסורא אבל אי גרסינן הורו בטרפחת להתירא ניחא דכיון דהורו כרבי בזפק ע"כ הורו נמי בטרפחת להתירא דכ"ש הוא דזפק מסתבר ספי לאיסורא כדפי' מדקא' אבל כר' בזפק לא ס"ל מיהו קשה להך גירס' דבין כך ובין כך הורו בטרפחת להתירא ולא קמיבעיא להו אלא בזפק אי הורו ביה נמי להתירא אי לאו א"כ אמאי קמיבעיא להו אברייתא ולא קבעו הכי אמתני' דקתני ניקב הזפק רבי אומר אפי' ניטל הלכה כדברי מי וי"ל דמסתמא הלכה את"ק מיהו אי הירו אינהו כוותיה דרבי מסתבר דהלכה כרבי אי נמי איפכא: