תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף מט
דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל דהכי עדיפא דמשמע שהכהנים מתברכין נמי בברכה דישראל דהיינו וברכך יאר ישא דהכי משמע פשטא דקרא דושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שהכהנים יברכו את ישראל ואני אברך הכהנים באותה הברכה עצמה דומיא דושמו את שמי דעליה קאי אבל ואברכה מברכיך ברכה בעלמא במשמע:
ועוד התורה חסה וכולי ואם תאמר מאי ועוד דאי לא קיימ' לן כרב ששת אלא כרב דאמר חלב טמא אינו סותם כי חסה תורה על ממונן של ישראל מאי הוה ויש לומר דרבא הוה מספקא ליה אי חלב טמא סותם אי לאו לכך קאמר חדא האיכא רב ששת דלא מספקא ליה בהכי וסבירא ליה דודאי סותם ועוד את"ל דלאו ודאי הוא אלא ספיקא מכל מקום מספקא יש להקל משום דהתורה חסה וכולי וקא"ל רב פפא דאדרבא חדא האיכא רב דלא מספקא ליה בהכי וסבר דודאי אינו סותם ועוד את"ל דלאו ודאי הוא אלא ספקא מכל מקום מספיקא יש להחמיר כיון דאיסור דאורייתא היא דספקא דאורייתא לחומרא:
התורה חסה על ממונם של ישראל מדכתיב והשקית את העדה ואת בעירם כ"כ הערוך והראב"ן ז"ל וכן פירש"י ז"ל: