אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף מח

דף מז

אלמא אמרינן נקובה היא פירש ולא אמרינן כיון דדופן סותמתה והוה ליה סתימה דמעיקרא כאלו לא ניקבה מעולם דמי אי הכי דנקוב' היא כי סבוך נמי דכיון דנקוב' הוה כבר נפסלה ובתר הכי כי סביך אמאי חוזר' להכשירה נימא דזהו פסול שחוזר להכשרו אתי למעוטי כהאי גונא:

דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקב כתבו החוספות לא משום דדרך הוושט מינקיב ואתאי וכו' אלא בעי למימר דדרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ וקשה דהא על כרחך כר קאמר לעיל דבהא קמיפלגי מר סבר סמפונא נקם ואתאי ומ"ס נקובי נקוב ואתאי צ"ל דמר סבר נקב כל דהו בריאה מינכרא דאתיא לקמן כשהיא שלימה נפחינן לה כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ומר סבר דלא מינכרא דשמא עלה בו קרום ונסתם ואי איכא למיחש דדרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ לימא דכ"ע אית להו סמפונות נקט ואתאי אלא דמר סבר שמא דרך הסמפונות יצא ונכנס בריאה מבחוץ ונקב כל דהו לא מינכרא ומר סבר דלא חיישינן להכי דאי נכנסה בריאה מבחוץ הוה מינכרא בנפיחה כיון דהשתא נמי צ"ל דפליגי בהך סברא. וע"ק בעובדא דמחטא דאשתכח בסמפונא רבה דריאה דקאמר בסמוך איסור נמי לא אמרו בה כיון דבסמפונא רבה אשתכח אימא סמפונא נקט ואתאי כי נקט ואתאי דרך סמפונא מאי הוה אכתי אמאי לא אמרו בה איסור הוה להו למיחש דלמא דרך הסמפון יצא ונכנסה בריאה מבחוץ כיון דרבנן טרופאי אית להו דנקב כל דהו לא מינכרא בריאה וצ"ל למה שכתבו החוספות דלא אמרינן לרבנן טרופאי דנקט כל דהו לא מינכרא אלא משום דמסתבר למימר נקובי נקוב ואתאי דרך הוושט כיון שאין דרך הקנה לבלוע וכיון דאית להו דדרך הוושט נכנס ע"כ צ"ל שאין הנקב ניכר כריאה אבל אי לאו הך סברא אית להו נמי דנקט כל דהו מינכרא הלכ' במחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה כיון דאשתכח' מכוונת באותו סמפון אזלה לה הך סברא דאין דרך הקנה לבלוע ולהכי איסור נמי לא אמרו בה דליכא למיחש שמא נכנס בריחה מבחוץ כיון דאין נקב ניכר בו וזה דוחק. ועוד דמשמע דאנן מאיזה טעם נכשיר דקאמר היינו מאיזה טעם נכשיר ונימא סמפונא נקיב ואתאי ולא אמרינן נקובי נקיב ואתאי דומיא דרישא דמילחא דקאמא הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו דקאי אפלוגתייהו דלעיל והיינו שיודעין מאיזה טעם הכשירו ואמרו סמפונ' נקט ואתאי ולא נקובי נקב ואתאי לכ"נ דהא דקח' דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מנקבה הינו כדפירש רש"י ז"ל משום דרוב הנכנסים דרך הושט נכנסים ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה והא דנא מפליג בריאה בין קופא לבר לבין קופא לגיו כי היכי דמפליג גבי כבדא י"ל דריאה שאני דבשר' רך ויכולה המחט לנוקבה אפי' דרך הקופא והלכך כי אתיא לקמן שלימה כשרה בכל ענין כיון דקרובה לקנה וסמפונא דריאה רחבים אפילו קופא לבר נכנסת לתוך הסמפון ומשם דוחקת ונכנסת לתוך בשר הריאה שהוא רך כמ"ש הרח"ש ז"ל וכי אתיא לקמן חתוכה טריפה בכל ענין אפי' קופא לגיו דאמרינן דרך חודה נכנסת לוושט ונקבה הוושט או הדקין ויצאה לחלל הגוף ונתהפכה וחזרה ונכנסה דרך קופא לתוך הריאה ואף על גב דקרום הריאה אינו רך כל כך מכל מקום לא גרע מסמפונא דריאה דקשה ספי ואפ"ה כתב הרא"ש דנכנסת דרך קופא לתוך הסמפון ומשם נכנסת לתוך בשר הריאה כיון שבשרה רך אבל כבד כיון דבשרה קשה אין המחט נכנסת לתוכה דרך קופה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה"ש דהא דקאמר דלמא אי הוה ריאה לקמן מינקבה היינו שנכנסת דרך הוושט שכתב ואם נחתכה הריאה קודם נפיחה ונמצאת בה המחט הרי זו אסורה שהדבר קרוב שנקבה כשנכנסת:

אי קופא לגיו פירש רש"י זכרונו לברכה וחוד' יוצא לתוך חלל הבהמה כבר הקשו התוספות על פירושו ועוד מדקאמר דאשתכח בחתיכה דכבדא משמע דכולה בתוך הכבד הוה דאי מקצתה חוץ לכבד הוה אמאי לא ראוה כשהיה שלם:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה