אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף מז

דף מו

או חליף טריפה נראה דהיינו דוקא כשנמצאו שתים מימינא ושלש משמאלא אבל אם נמצאו ארבעה מימין ואחת משמאלא כיון דאית לה חמש אונות כשרה דלאו חליף הוא דלשון ן לא שייך אלא בנחלפו שניהם כמו קנין בחליפין כמ"ש לעיל אבל כהאי גוונא לאו חליף הוא וליכא למימר דטריפה הוה משום חסר ויתיר דמצא ימין יתיר אחת ומצא שמאל חסר אחת דכיון דאית לה חמש אוני לא חסר הוא ולא יתיר הוה דאי בכי האי גוונ' נמי בכלל חסר ויתיר הוא א"כ למה ליה לרבא למימר דאי חליף טריפה תיפוק ליה דשתים מימין ושלש משמאל טריפה הוו משום חסר ויתיר ולא הוה איצטריך ליה לרבא למימר אלא דאי חסיר או יתיר טריפה אלא ודאי כיון דלית לה אלז חמש אוני לאו חסר ויתיר הוא מיהו היכא דנמצאו ארבעה אוני משמאל ואחד מימין טרפה הוא משום חליף דבכי האי גונא חליף גמור הוא כיון דמצד ימין ראוי להיות אונות יותר מבצד שמאל וזו יש לה אונות בצד שמאל יותר מבצד ימין:

אבל אגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה כתבו התוספות נראה דאם נמצאת העינוניתא לצד שמאל כיון דלאו אורחא בהכי טריפה לפי זה מה שכתוב בהגהת ש"ט סימן ל"ה אם יחסר מקצת מן הורדא יש לבדוק באונות או באומה מצד שמאל אם נמצא החתיכה החסרה י"א דכשר טעות נפל בספרים וצריך להיות מצד ימין דלאו אורחא להיות בשמאל והרבה פעמים בא לפני ראיה שהיה חסר מקצת מן הורדא ולעולם מצאתי החתיכה החסירה מצד ימין:

ריאה שנשפכה כקיתון כשרה הכי קיימא לן וכן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים קיימא לן דכשרה וכבד שנימוקה דהיינו שדם יוצא מבשר הכבד שנימקו היה לדם כתב בהגהת ש"ע סי' מ"א דטריפה אע"ג שנשתיירו שני הזתים דסופו לרקב הכל והוא מדברי הרוקח שהביא בבית יוסף וז"ל כתב הרוקח הכבד שנימוקה טריפה כדאמרי' במי שאחזו דמא דאתי מפומא אי מכבדא אתי לית ליה תקנתא ויש לתמוה אמאי כתב בהג"ה דטריפה אע"ג שנשתיירו שני הזתים והא בפרק מי שאחזו משמע בהדיא דאם נשתיירו שני הזתים כשרה דאיתא התם לדמא דאתי מפומ' בדקינן ליה בגילא דחיטת' אי סריך מריאה קאתי ואית ליה תקנתא ואי לא מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא א"ל רב אמי לרב אשי והא א איפכא תנן ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הריאה שניקבה או שחסרה א"ל כיון דמפומא קאתי אימר אתמוהי אתמה ופירש"י ז"ל כיון דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה אימר אתמוהי אתמה כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד משמע בהדי' דהא דלית לה תקנתא איירי דוקא כשנימוקה כולה ולא נשתייר כלום אבל נשתיירו שני הזתים כשרה דאית לה תקנתא וכן קשה לדברי בעל הרוקח ז"ל דמשמע דסבירא ליה דאפילו נשתיירו שני הזתים פריפה דאי בנימוקה כולה דוקא קאמר א"כ מאי קמ"ל מתני' היא ניטל' הכבד ולא נשתייר הימנה כלום דמה לי נטלה כולה ומה לי נימוקה כולה. ושמא הרוקח ז"ל מפרש דה"ק כיון דמפומא קאתי אימור איתמוהי איתמה דכיון דדמא דכבדא שהיא תלויה לחטה נפיק דרך הפה איטור לאו מעט דם המצוי בכבד הוא אלא איתמוהי איתמה בשר הכבד גופא וכיון שנימוח בשרה אפי' מקצתה סופה שתתמחה כולה ודוחק הוא וכבר כתב עליו הב"י וז"ל ואיני רואה עיקר לדברי' הללו דההיא דכבד שנימוקה אם נשתייר כזית כו' ודאי כשרה ומההיא דמי באחזו אין ראיה דדלמא מאן דאמר לית ליה תקנתא בדאתי ממקום כזית במקום מרה וכו' ומכל מקום גם דבריו תמוהים קצת דהא ודאי ההיא דמי שאחזו בנימוק כולה איירי כדפירש"י ז"ל ואמאי כתב דדלמא מאן דאמר דלית ליה תקנתא בדאתי וכו':

לא צריכא לר"ש ולא מצי לשנויי דמתני' איירי בדלא קיימי סימפונות דא"כ הוה ליה לפרושי וליתני בהדיא או שחסרה ואין הסימפונות קיימין כי היכי דמפרש וקתני ניקבה הלב לבית חללו ולא תני ניקב הלב סתמא וכן ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום ולא תני ניטל הכבד סתמא וכן המסס ובית הכוסות שניקבו לחון ולא תני שניקבו סתמא ושאר כולהו דחשיב להו במתני' לא איצטריך לפרושי דליכא למיטעי בהו מידי ואי ריאה שחסרה בדלא קיימי סמפונא דוקא קאמר הוה ליה לפרושי נמי ולמיתני הכי בהדיא והשתא ניחא מה שכתבו התוספות דריאה שנראית חסרה מחמת קמט וסדק דכשרה מדלא משני הכא הכי וכדברי הכל אלא ודאי כיון דעולה בנפיחה כשרה דמשמע מדבריהם דאם אינה עולה בנפיחה טרפה ואם כן הדרא קושיא לדוכתא אכתי הוה ליה לשנויי הכי דאיירי שיש בה קמט וסדק ואינה עולה בנפיחה אלא צריך לומר דלא שייך לאוקמי כה"ג דלא מפרש וקתני בהדיא הריאה שחסרה ואינה עולה בנפיחה כדמפרש להו לשאר מילי ועיין בפסקי התוס':

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה