תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף מו
פי פרשה מהו מפירוש רש"י ז"ל משמע שהחוט הישר בשדרה שבין פיצול לפיצול נקרא בין הפרשות והחוט שבין פני הפיצולין בהתחלתן כשמושכין אילך ואילך נקרא פי פרשה וחוטי הפיצולין עצמן נקראת פרשות וטפי נראה דהחוטין שבין הפיצולין בהתחלתן נקרא בין הפרשות ופי פרשה מיקרי חודה של הפרשה דכשמתחלת לצאת מן החוט הישר היא מתרחבת בהתחלתה ויש לה כמין חוד לצד מעלה וכן יש לפרשה שנייה שכנגדה וקא מספקא ליה באותו החוד אם מכלל פרשה הוא או מכלל חוט הישר הוא שאם הן הפרשות נמצא דבין הפרשות מתחיל לצד מעלה מתחלת החודין ואם הן מכלל חוט הישר נמצא דבין הפרשות אינו מתחיל אלא בכלות החודין נגד קו השוה של הפרשות לכך קמבעי' עליה פי כזה פרשה מהו שאם הן מכלל הפרשיות נמצא דלא הוה טריפה ודאי אלא עד תחילת החודין ומשם ואילך הוה בין הפרשות ובכלל אינו יודע הוא ואם הן מכלל חוט הישר הוי טריפה קו השוה ודאי עד כלות החודין נגד קו השוה של הפרשות ומשם ואילך בכלל איני פרשה פרשה יודע הוא והשתא אתי שפיר הא דבעי פי פרשה מהו אע"ג דאמר שמואל עד בין הפרשות ואין צריך לפרש כמ"ש התו' ואתי נמי שפיר א ש הא דקאמר בסמוך ואם תימצי לומר עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו דלא מצי למיבעי אלא אפ"ל עד ועד בכלל אבל את"ל דעד ולא עד בכלל אפי' את"ל דפי פרשה טרפה הוא אכתי לא מצי למיבעי בפרשה עצמה מהו דכיון דלא עד בכלל ואפי' חוט הישר שבין הפרשות לאו ודאי טריפה הוא כל שכן פרשות עצמן ואין צריך לדחוק כמ"ש התוס' ולפי מה שפירש' ניחא דהוה עד בין הפרשות דומיא דעד בין אגפיה דבסמוך דהיינו עד בין גף לגף שבצדו והכי נמי הוו עד בין פרשה לפרשה שבצדה אבל לפירש"י ז"ל דמפרש עד בין הפרשות בין פרשות שלמעלה לבין פרשות שלמטה לא הוה דומיא דעד בין אגפים ועוד נראה דלפי מה שפירש עד דנקט שמואל אכולהו קאי וה"ק מן הצואר עד אחת טריפה מן הזנב עד שלישית כשר' וכ"כ הראב"ן ז"ל ועד שניה דהיינו מן הראשונה ומן השלישית עד שניה איני יודע ולפ"ז כי קא בעי או דלמא עד ולא עד בכלל אין צריך לדחוק ולפרש כדפי' רש"י ז"ל דהא דקאמר שניה איני יודע הוא הדין לראשונה וממילא משתמע וכו' והא דקאמר רב פפא את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו ה"ה דהוה מצי למימר את"ל עד ועד בכלל פי פרשה שלישית מהו אי הוה ודאי כשרה או בכלל איני יודע אלא כחדא מנייהו נקט אי נמי ניחא ליה טפי למיבעי אפי' פרשה ראשונה דארישא מלתא דשמואל קא מיבעי ליה והא דנקט שמואל עד בין הפרשו' ולא נקט עד הפרשות כתבו התוס' לפי שהאחד מתחיל לצאת ולהתפצל קודם לחבירו ועוד נראה דניחא ליה טפי ליתן סימן בחוט עצמו כאלו אמר עד החוט השדרה פי שבין הפרשות ולהכי נקט נמי ריש לקיש בסמוך גבי עופא עד בין האגפים ולא קאמר עד האגפים:
דריאה שניקבה הא דלא נקט מתני' ניקב קרום של ריאה כדקתני ניקב קרום של מוח משום דקרומי הריאה דבוקין ומחוברין בבשר הריאה וכי חדא נינהו לכך נקט הריאה שניקבה:
אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה מאי כתבו התוספות לעיל גבי קרום של מוח לא בעי הכי דפשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק ולגירסת הספרים דגרסינן לעיל ואמרו לה דאינקיב תתאה לחודא טרפה כמ"ש הרי"ף ז"ל י"ל דלהכי לא בעי לעיל הכי דפשיטא ליה דאינו מגין כיון דרב שמואל בר נחמני וריב"ל תרווייהו מהדדי למיתב סימני בקרום התחתון משמע שצריך להכירו לפי שבו תלוי הטרפות כמ"ש הרא"ש ז"ל ואע"ג דמסתבר דהעליון עדיף מתחתו כיון שהוא עב וחזק י"ל דאדרבא כיון שהעליון הוא קשה ועב לכך אינו מגין על המוח שהוא רך ביותר כמ"ש בספר שבילי אמונה דלכך נבראו שני הקרומים להגין על המוח דלרוב ההפך שבין המוח והעצם כי המוח רך ביותר והעצם הוא יבש וקשה יצטרך לאמצעי ביניהם שיחברם כי שני הפכים לא יתחברו כי אם ע"י אמצעי:
האי ריאה דאיגליד כאהינא סומקא כשרה אפי' באיגליד כולה קאמר דכשרה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ז מהלכות שחיטה ובטור סימן ל"ו ובש"ע שם וכן משמע מדנקט רבא בתר הכי ריאה שהאדימה מקצתה וכו' ריאה שיבשה מקצתה וכו' וגבי ריאה דאיגליד נקט סתמא משמע דאפי' באיגליד כולה קאמר דכשרה ולפי זה לעיל דקאמר רבא שני עורות יש לו לוושט חיצון אדום ופנימי לבן וקאמר למה לי למימר חיצון אדום ופנימי לבן דאי חליף טרפה נראה דדוקא בנחלפו דהיינו שהחיצון לבן ופנימי אדום הוה טריפה אבל אם שניהם אדומים או שניהם לבנים כשר דאע"ג דאחד מהן לקה חבירו מגין עליו והרא"ש ז"ל כתב שם וז"ל ואם שניהם אדומים או שניהם לבנים כתב בעל העיטור ז"ל דמסתבר דכשר דאחד מהן לקה וחבירו מגין עליו והוה ליה כניקב זה בלא זה ואיכא מ"ד דטריפה דלא דמי לנקב קטן דחבריה מגין עלוהי אבל כאן שכולו לקוי אין מתקיים על ידי השני עכ"ל וקשה דהא גבי ריאה מכשיר רבא באיגליד משום דחבריה מגין אע"ג דאיגליד כולה עור החיצון אע"ג דאין אומרים בטריפות זו דומה לזו מכל מקום מנא ליה הך סברא לחלק בין נקב קטן לבין לקוי כולו כיון דגבי ריאה אשכחן בהדיא דאפי' לקה כולו חבירו מגין עליו. ועוד דלישנא דאי חליף טרפה משמע שנהפכו שניהם היינו פנימי אדום וחיצון לבן דכל לשון חליפין לא שייך אלא כשמחליף זה תחת זה כמו קנין חליפין וכמו המחליף פרה בחמור ואי בנהפך חד מנייהו נמי טריפה אמאי נקט אי חליף טריפה הל"ל דאי שניהם לבנים או שניהם אדומים טריפה ובש"ע סימן ל"ג כתב וכן אם שניהם אדומים או לבנים טריפה ונראה דהמקיל בהפסד שסד מרובה לא הפסיד