אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף מה

דף מד

מתיב רבי ירמיה ובגלגולת וכו' קא סלקא דעתך מדנקט רב סתמא דנקיבת כנפה מצטרפת לרובה בין באין בה חסרון בין ביש בה חסרון דקאמר לכך פריך לה מגלגולת ומשני דאישתמיטתיה הא דרב מחלק בהדיא בין נקבי' שאין בהן חסרון ליש בהן חסרון ואם כן צריך לומר דהא דנקט סתמא משום דקאי לפרושי ריש דמתניתין דקתני ופסוקת הגרגרת דהיינו נקב אחד שאין בו חסרון דהוה כרובא ועליה קאמר שאם ניקבה נקבי' קטנים הרבה כנפיה מצטרפין לרובה ולא נחית לפרושי סיפא דאיירי בנקב שאין בו חסרון:

ניקבה כנפה לישנא, דכנפה דנקט לאו משום דאשמעינן דאיירי שהן סמוכין זה לזה כנקבי הנפה דלעולם הנקבים מצטרפין לכאיסר או לרובה בין שהן רחוקים זה מזה הרבה ולא נקט כנפה אלא לאשמעינן דאף על גב שהנקבים הן דקים מאוד כנקבי הנפה אפילו הכי מצטרפין וכי בעי בעופא מאי ומפ' דמקפלו ומניחו כו' אנקבים לחודא קאי דרואין אותן הנקבים שיש בו חסרון כל שאלו מקפלן ומניחן על פי הקנה אם היה חופה את רובה טרפה דכשהנקבים רחוקין הן זה מזה הרבה לא שייך למימר דחותך אותן עם השלם שביניהם ומניחו על פי הקנה כו' וכן משמע מדברי הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק ג' מהלכות שחיטה שכחב ניקבה נקבים קטנים אם נקבים שאין בהן חסרון כו' משמע דמפרש כנפה לאשמעינן שהן נקבים קטנים ובתר הכי כתב וכן אם ניטלה ממנו רצועה מצטרפת לכאיסר ובעוף כל שאינו מקפל הרצועה אז הנקבים שיש בהן חסרון ומניחן על פי הקנה וכו' משמע כדפי':

ואמרי לה עד דאינקב תתאי כך היא גירסת ספרים שלנו וכתב הרא"ש ז"ל דנראה לו שכך היתה גירסת רש"י ז"ל ולכך לא הוצרך לפרש מידי דממילא משמע דבעינן דאינקוב תרוייהו וכתב עוד וזקני ראב"ן ז"ל פסק דבעי' ארוייהו וכו' וקשה דאי תרוייהו בעינן אמאי קתני מתניתין ניקב קרום של מוח ניקבו קרומים של מוח מיבעי ליה דהא תרי קרומי המוח לאו כחד קרום דמיין שאין מחוברין ודבוקין יחד כקרומי הוושט והריאה אלא מפורדין הן זה מזה ושני קרומים גמורים הן לכך נראה דלא פליגי אלא באיזה קרום איירי מתני' בעילאה או בתתאה וליכא מאן דפליג דלא בעינן תרוייהו וגרסינן ואמרי לה דאינקוב תתאי כמ"ש הרא"ש ז"ל:

רבי ירמיה בדק בעופא ואשכח כמין שני פולין משום דבעוף ידועין יותר מן הבהמה כ"כ הראב"ן ז"ל:

וכמה רובו משום דאיכא למימר דתרוייהו בעינן רוב עורו ורוב מוחו דתרוייהו חדא נינהו לכך מפרש רב דברוב עורו סגי ואמרי לה ברוב מוחו סגי ובסמוך דבעי מ"ד רוב עורו ורוב מוחו מאי נראה כדפי' הראשון שכתבו התוספות דלר"ת ז"ל דמפרש דקמיבעיא ליה אי בעי נמי רוב מוחו קשה דאי רוב עורו דנקט רב היינו רוב עורו ורוב מוחו א"כ רב דאתי לפרושי רובא דברייתא ולמימר דתרייהו בעינן הא לא מפרש לה ולא מידי דכי היכי דאיכא למעטי בברייתא ולמימר דלא בעינן תרוייהו אלא ברוב עורו סגי או ברוב מוחו סגי הכי נמי איכא למיטעי בדברי רב ולמימר דברוב עורו סגי ולא בעי תרוייהו דהא רוב עורו סתמא קאמר דמשמע רוב עורו לחודא לכך נראה דודאי לאשמעינן דברוב עורו סני ולא בעינן תרוייהו:

נתמזמז מוחיה דדין כתבו התוספות תימא לריב"א דמייתי ראיה ממוח דראש דשיעורו בנקב משהו למוח חוט השדר' דשיעורו ברוב' נראה דמייתי ראיה שפיר דכיון דאשכחן דע"י שנתמזמז מוח הראש עתיד הקרום לנקוב ממילא שמעינן דכשנתמזמז מוח חוט השדרה עתיד הקרום ליפסק דכיון דיש כח בליקוי זה לעשות נקב במשהו יש בו נמי כח ליפסק רובו דהיום עושה נקב משהו ומחר חוזר ועושה נקב משהו וכן הולך וחוזר ונוקב נקב משהו עד שפוסק רובו דכל הנך נקובי דמתני' בניקב ע"י קוץ ומחט איירי דאותו נקב משהו כדקאי קאי אבל נקב שנעשה ע"י ליקוי המוח כל זמן שהמוח לקוי נוקב וחוזר ונוקב והולך ומתגבר וכל שכן למה שפירש רב אלפס ובעל הערוך ז"ל דנתמזמז היינו שנתנדנד המוח דאיכא למימר הכי וכן משמע מפירש רש"י ז"ל שכתב שמתוך ליקוי זה עתיד לינקוב וליפסק משמע דנקב שנעשה על ידי ליקוי סוף שהליקוי פוסק רובו:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה