תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף מד
מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל מפרש בפרק קמא דעירובין בתרי חומרי דסתרן אהדדי וכן מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל לא הוי רשע אלא בתרי קולי דסתרן אהדדי כההיא דשדרה וגלגולת אבל בשני מחלוקת דלא סתרי אהדדי לא הוי רשע במאי דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא בפרק קמא דר"ה והא דלא מפרש בעירובין מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל דמיתני ברישא משום דהתם פריך ש"ס ומי עבדינן כתרי חומרי והתניא מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר כו' ואיצטריך לשנויי כי לא עבדינן בתרי חומרי היכא דסתרי אהדדי כשדרה וגלגולת:
ושט נקט בו חכמים שיעור ואם תאמר ודלמא נחנו בו שיעור למטה קאמר ועוד קשה אמאי קאמר דנתנו בו חכמים שיעור והלא הגרמה אחד מחמשה הלכות שחיטה הוא דהלכתא גמירי להו מסיני ולאו מדברי חכמים נינהו וליכא למימר דמשה סתמא הוה גמיר להו דהגרמה אסורה ואתו חכמים ופירשו שיעורא דהגרמה דאם כן לא הוה גמיר להו מידי דכל כמה דלא ידעינן מקום הגרמה לא ידעינן מה ניהו הגרמה. ועוד קשה אמאי נקט רב ושט נתנו בו חכמים שיעור ולא נקט קנה דהא בקנה נמי נתנו בו שיעור כדאמר לקמן מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה לכך נראה דודאי משה הוה גמיר להו לישראל מקום הגרמה בקנה משבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה ובושט מן התורבץ עד כדי שישעיר ואתו חכמים ונתנו שיעור לתורבץ הושט כמה הוי ואמרו דשיעורא דתורבץ הוא כדי תפיסת יד כדאמר בסמוך אבל לשאר מקומות דהגרמה לא נתנו בהן חכמים שיעור והיינו דקאמר מכלל דתורבץ הושט לאו מקום שחיטה הוא דעל כרחך הא דקאמר רב ושט נחנו בו חכמים שיעור למעלה בתורבץ קאמר כיון דלא אשכחן דיהבו רבנן שיעורא לשום מקום הגרמה אלא בתורבץ בלבד כדאמר בסמוך כדי תפיסת יד וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק קמא מהלכות שחיטה שכתב מקום השחיטה כיצד בוושט מתחילת המקום שכשחותכין אותו מתכווץ עד מקום שישעיר שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תורבץ או למטה וכו' שחיטתו פסולה ושיעור תורבץ הוושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחז בשתי אצבעותיו ואיזהו מקום שחיטה בקנה משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה וכו' משמע כדפירשתי דלא יהבו רבנן שיעורא לשום מקום הגרמה כי אם לתורבץ הוושט בלבד משום דאף על גב דידעינן ליה דכל שחותכו ועומד במקומו זהו תורבץ כו' כדאמר לעיל אפ"ה יהבו ביה רבנן שיעורא כמה הוי אותו מקום שחותכו ועומד במקומו לפי שאין הכל בקיאין בזה:
וכמה רובה רב אמר רוב עוביה כו' ואם תאמר לעיל בריש פרק שני גבי שחיטה דקתני השוחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה אמאי לא קבעי התם כמה רובה אי רוב עוביה או חללא בעינן ויש לומר דלעיל גבי שחיטה לא נקט גרגרת אלא קנה כדאמר התם בש"ס אחד בעוף רב נחמן אמר או וושט או קנה רב אדא אמר וושט ולא קנה וגרגרת גופיה דהיינו עובי הטבעת לאו בכלל קנה הוא דלא איקרי קנה אלא הקרום שבתוך הטבעת המכסה אותה מבפנים כדפי' רש"י ז"ל בהדיא בפרק קמא גבי השוחט מתוך הטבעת ודייק לה מדנקט ש"ס בטבעת הגדולה שמקפת את כל הקנה וגבי הקנה דהיינו אותו קרום דק שבתוך הטבעת לא שייך לחלק בין רוב עוביה לרוב חללה דכי הדדי נינהו אבל הכא דקתני פסוקת הגרגרת לכך קבעי אי עובי הגרגרת בכלל חשבון הוא אי לאו:
וזבן מינה בתליסר אסתירי פשיטי בישרא נראה דלכך לא נקט סתמא דזבין מינה בישרא כדנקט בסמוך לאשמעינן דזבן מינה טוב' בתליסר אסתירי דבכי האי גונא ליכא למימר דעביד הכי כדי לברר הוראתו דשרי כמ"ש בהגהת אשיר"י פרק קמא דעבודת כוכבים ומזלות דליכא חשדא דכיון דזבין מינה טובא לא שייך למימר הכי ואיכא חשדא ולכך פריך בסמוך ותיפוק ליה משום חשדא:
וכיון דאורי בה חכם היכי אכל מיניה וליכא למימר דרבה בר בר חנה כר' נתן סבירא ליה דאמר שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה ולית ליה חומרא דבהמה שהורה בה חכם דהא רבה בר בר חנה סבירא ליה דכולי עלמא אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה כדאיתא בפרק הזרוע אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י כל האוכל מבהמה שלא הורמו מחנותיה כאלו אוכל טבלים וכיון דלכולי עלמא אסור מאי רבותיה דיחזקאל א"כ ע"כ ס"ל כתנא קמא דאמר שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם וכן כתבו התו' בפרק השוחט דרבי יוחנן דפרק הזרוע סבר כמ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם: