תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף מב
נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת תימא אמאי לא קתני ניקב הוושט ונפסק הגרגרת כדקתני בכולהו ניקב קרום של מוח וכו' נפסק החוט וצ"ל משום דהנך תרתי מקום שחיטה נינהו לכך נקט בהו הך לישנא דקאי אתרתי פירקי קמאי דאיירי בשחיטת וושט וגרגרת וקתני השתא דנקובתו ופסוקחו טרפה ולהכי נקט בהו לשון דבקות ואשמעינן דאף על גב דמקום שחיטה הוא לא הוי נבלה אלא טרפה והיינו משנה ראשונה קודם שחזר בו רבי עקיבא כדאמר' בפרק השוחט ולהכי נקט ופסוקת הגרגרת בוי"ו כיון דלענין שחיטה שייכי להדדי אע"ג דתרי מיני טרפות נינהו:
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה כתבו התוספות בלשון שני סיפא דקתני נשברה השדרה ולא נפסק החוט איצטריך דהוה אמינא דבעי תרתי כו' ולא משמע כך דא"כ טרפות אתי לאשמעינן דנפסק החוט טרפה אע"ג דלא נשברה השדרה דהא דנשברה השדרה כשרה כשלא נפסק החוט מרישא שמעי' לה ומתני' ואלו כשרות ל תני משמע דכשרות אתי לאשמעינן ולא טרפות לכך נראה כתירוץ ראשון:
המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ וסיפא דאלו כשרות דקתני המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה נראה דאיצטריך דלא תימא ניקבו זה לתוך זה נמי טרפה והא דקתני המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ היינו דבעינן נקב משולש כמ"ש התוספות לקמן בפיסקא דהמסס ובית הכוסות וכו':
ולמאן דאמר טרפה חיה ונפקא מינה לספק טרפה למ"ד חיה אפי' היא מתקיימת לאחר שנים עשר חדש אסורה ולמ"ד אינה חיה מותרת כדאמרי' לקמן בפירקין:
והא איכא בסג"ר חרותה שנויה מעיקרא ובתר הכי גלודה במשנה דאלו כשרות ובהמה שנחתכה רגליה בפרק בהמה המקשה והא דלא פריך מנייהו כסדר המשנה ועוד דהפסיק בינייהו במתני' דכמה חסרון בשדרה יש לומר דמעיקרא פריך מבהמה שנחתכו רגליה דאלימא ליה לאקשויי מינה דקתני בהדיא מן הארכובה ולמעלה טרפה וליכא מאן דפליג שם במתני' ובתר הכי אלים ליה לאקשויי ממתניתין דכמה חסרון בשדרה דאף על גב דמתני' לא קתני לה בהדיא מכל מקום ר' יהודה קאמר בהדיא וכן לטרפה ומתניתין דייק לה כמה שכתבו התוספות וליכא מאן דפליג בהכי ובתר הכי פריך מגלודה דקתני נמי בהדיא דחכמים פוסלין מיהו כיון דרבי מאיר פליג עלייהו במתניתין לכך מתניתין דכמה חסרון בשדרה עדיפא ליה אבל חרותא דטרפא היא לא קתני לה מתניתין בהדיא דלא קתני אלא דחרותה בידי שמים כשרה לכך פריך מינה לבסוף:
והא איכא בהמה שנחתכו רגליה כתבו התוספות הא דלא פריך מצומת הגידין משום דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה. וכי משני דסבר לה כרבי שמעון בן אלעזר דמכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות אניטל צומת הגידין נמי איכא לשנויי הכי דר' שמעון אתרוייהו פליג מהאי טעמא דהכי איתא בתוספתא נחתכה ירך שלה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה נשבר העצם וניטל צומת הגידין שלה פסולה רשב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ל ולחיות משמע דבניטל צומת הגידין נמי פליג:
ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה כתבו התוספות דמסיפא דייק מדקתני גבי גלגולת כדי שינטל מן החי וימות ולפי זה הוה ליה לש"ס לאתויי נמי סיפא דכמה חסרון בגלגולת ובערוך ערך קרח משמע דגרסינן נמי ובגלגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח וכו' ומה שכתבו התוספות בשם ר"ת דרב יהודה לא קאי אגלגולת מדלא פריך מינה כתב עליו הרשב"א ז"ל דכיון דשיעורא דב"ה לא מיתני לה בהדיא בדבריו דר' יהודה הוא דאמר בבכורות וכמה כדי שינטל מן החי וימות כסלע לכך לא פריך מיניה וזה דוחק דמ"מ תשעה עשר טרפות נינהו: