תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף לד
טומאה משיעורין לא גמרינן תימא הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור פן האוכל כמ"ש התוספות ועוד דשפיר קא"ל ר' יהושע לרבי אליעזר דנבלת עוף טהור חדוש הוא ולא גמרינן מיניה וי"ל דרבי אליעזר סבירא ליה איכא דהא דנבלת בהמה מטמאה במגע ולא באכילה חידוש הוא וגזירת הכתוב מדכתיב בה ולא באחרת כדאיתא בפרק יוצא דופן דמסתבר פפי שיטמא האדם באכילת נבלה מה שיטמא בנגיעה בעלמא דע"י האכילה נעשה האדם והטומאה כגוף אחד וכן משמע קצת לקמן דקאמר עולא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה אע"ג דמצי למינגע בתרומה מיכל מיהא לא מצי אכיל וטעמא נמי נראה כדפי' דאכילה חמירא מנגיעה דעל ידי האכילה כחד גופא דמו וכי היכי דחמירא אכילה מנגיעה לטמא את האחרים ה"נ חמירא אכילה מנגיעה לענין קבלת טומאה דמאי שנא ולכך יליף רבי אליעזר שפיר מנבלת עוף טהור דלאו חידוש הוא שיטמא האדם באכילה ולא בנגיעה:
משקין תחילה נמי הוו כדתניא כתבו התו' דרצה לומר דהא דעביד שני היינו דוקא על ידי משקין שהן תחילה ול"ג מה שכתוב בספרים אמר ליה ר' יהושע שאני משקין וכו' וא"ת א"כ שפיר קאמר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע שני שני למה וי"ל כמו שכתבו התוספות בפרק קמא דשבת דכשראה רבי יהושע שלא קבל ר' אליעזר תשובתו במשקין חזר והשיב לו מכתבי הקדש:
אף אני לא אמרתי אלא בתרומה כו' אלמא דדוקא קאמר דאי לא מיבעיא קאמר א"כ ע"כ בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי קאמר דהא דמסיים בברייתא בחולין שנעשו על טהרת הקדש לפרש דבריו קאתי דאיירי בחולין וכי תימא הא לא משכחת לה שלישי של חולין לזה קאמר דשפיר משכחת לה בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואי לא מיבעיא קאמר דשפיר משכחת לה דבריו אפי' בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכל שכן בחולין שנעשו על טהרת הקדש אם כן מה אף אני לא אמרתי אלא בתרומה והא בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי איירי:
על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא אע"ג דר' אליעזר סתמא קאמר שלישי שלישי אפי' בחולין שנעשו על טהרת הקדש כדאמרינן לעיל מ"מ פריך מדר' יהושע דהלכתא כוותיה דר' אליעזר שמותי היא. וא"ת לרבה בר בר חנה א"ר יוחנן דאמר מאי אהדרי ר' אליעזר וכו' מוקי לה סתמא דמתני' כר' אליעזר ודלא כר' יהושע תיקשי והאמר רבה בר בר חנה אמר ר"י הלכה כסתם משנה כדפריך בר"פ אלו טרפות ושמא י"ל כמ"ש התו' דהא דקאמר ר"י מאי אהדרו כו' לא מסברא אמר כן אלא קבלה היתה בידו מרבו וא"כ איכא למימר דר"י גופיה מוקי לה למתני' אפי' כר' יהושע ועוד י"ל דבסוף פ"ב דטהרות איכא סתמא אחרינא דסתם לן תנא כרבי יהושע כמ"ש בכסף משנה בפרק י"א מהלכות אבות הטומאות: