תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף לג
ולא יצא מהן דם כשרים ולא חיישינן כיון שלא יצא מהן דם מסוכנים הוי ויצא נשמה קודם גמר שחיטה:
ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם וא"ת כיון דלא הוכשרו מאי איריא דנאכלין בידים מסואבות אפילו כל גופו טמא טומאה דאורייתא כגון שנגע במת או בשרץ נמי מותר בחולין ולרב פפא דמוקי לה בגמרא בידים תחילות בחולין גמורין איירי וי"ל דמתני' דיוקא אשמעינן טעמא דלא יצא מהן דם הא יצא מהן דם אין נאכלין אע"ג דגופו טהור אלא דידיו מסואבות ואיידי דאיצטריך למיתני ברישא דבלא יצא מהן דם כשרים קתני נמי דנאכלין בידים מסואבות כשלא יצא מהן דם מיהו עיקר מלתא לא אתי לאשמעינן אנא דיוקא:
ממאי דלמא ע"כ לא פליגי רבנן עניה דר"מ אלא באכילת מעשר כו' בחגיגה פרק אין דורשין גבי הא דקאמר אלא חולין מחולין קשיא לא קשיא כאן באכילה כחן בנגיעה קאמר נמי מתקיף לה רב שימי בר אשי עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"מ אלא באכילה דמעשר חבל בנגיעה דמעשר ובאכילה דחולין פליגי ונח נקט התם דלמא ע"כ נא פליגי כו' כדנקט הכא משום דהתם מאכילה דחולין פריך דכיון דכולהו מודו דחולין מותר אפי' בחכילה א"כ מתניתין אתיא דלא כמאן והא פשיטא דבאכילת חולין לא פליגי דכיון דנקט ר"מ ומותר בחולין ונא קתני ואינו פוסל את החונין משמע דס"ל דאפי' לאוכלן מותר כדפירש"י ז"ל התם וכיון דרבנן פליגי במעשה ולא פליגי בחולין משמע דחינהו נמי ס"ל דחולין מוהרין אפי' באכינה לכך לא קאמר ודלמא ע"כ דהא מלתא דפשיטא הוא דבחולין לא פליגי דמותרין באכילה אבל הכא דלא פריך מאכילת חולין אלא מנגיעה דמעשר לכך איצטריך למינקט דלמא ע"כ לא פליגי כו' לשון ספק דנגיעה דמעשר ספיקא הוא דהוי איכא למימר דרבנן פסלי נגיעתן במעשר ואיידי דנקט ר"מ ומותר בחולין ובמעשר לאשמעינן דאפי' לאוכלן מותר קתני נמי וחכמים אוסרין במעשר מיהו בנגיעה נמי פסלי ואכילה דחולין לא נקט הכא אלא אגב דנקטיה במסכת חגיגה כמ"ש התוספות ובמסכת חגיגה נקט נגיעה דמעשר אגב דנקטיה הכא והתוספות כתבו ודלמא ע"כ לא פליגי אף על גב דנקט לשון דלמא נראה שכן הוא האמת כו' ודבריהם נראין תמוהים:
בחולין שנעשו על טהרת הקדש עסקינן ודלא כר' יהושע כלומר על כרחין מיתוקמא בהכי אע"ג דהוה דוחק קצת דהשתא לא אתי סתמא דמתני' כר' יהושע דקיימא לן כוותיה אלא כר' אליעזר דשמותי הוא וכן לעיל דמשני הכא בחולין שלקחן בכסף מעשר עסקינן ודלא כר"מ צ"ל נמי דקאמר דעל כרחך מוקי לה בהכי אע"ג דהשתא לא מיתוקמא מתניתין כר"מ וקיימא לן סתם משנה ר"מ היא. והיינו דפריך בסמוך ולוקמא בחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יהושע כי היכי דמיתוקמא סתם מתני' אליבא דהלכתא. ורש"י ז"ל כתב לעיל בחולין שלקחן בכסף מעשר ואשמעינן מדשני עביד בהו שלישי ודלא כר"מ משמע קצת דס"ל דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי קמ"ל מתניתין מיהו הכא דקאמר ודלא כר' יהושע לא שייך לפרש כן דהא עולא מוקי לה בסמוך אפי' כר' יהושע ועוד דהא דקאמר ודלא כר' יהושע ש"ס הוא דמסיים הכי כמ"ש התוס':