אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף לא

דף ל

בשתי בהמות סגי להו כמלא צואר אחד וליכא למימר דסיפא נמי אם יש בסכין מלא צואר אחד ומשהו קאמר ולא חש להזכיר המשהו דומיא דרישא דלא שייך לחלק בין סכין שהוא כמלא צואר מצומצם לבין סכין שהוא כמלא צואר ומשהו אלא בשוחט ראש אחד דאז איכא למימר דכל שהסכין ארוך מרוחב הצואר אפי' משהו שחיט טפי בהרווחה אבל בשוחט שני ראשים אי הוה אמרינן דבסכין מלא צואר אחד סגי אז הוה פשוט דמשהו נמי לא בעינן דאז אין המשהו מעלה ולא מוריד דכי נמי יש בסכין מלא צואר אחד ומשהו אכתי אין הסכין ארוך מרוחב שני צוארים ולא מהני משהו מידי:

ואי אשמעינן הכא משום דקאתי מכח בן דעת כתבו התוספות דהך צריכותא לא הויא דומיא דאידך וכו' אלא אמתני' גופא עביד צריכותא וזה דוחק לומר דחד צריכותא קאי אדרבא וחד אמתני' לכך נראה דאי לאו דמוקי רבא למתני' דלעיל כר' נתן איכא למימר דשחיטת חולין בעי כוונה וטעמא דשחיטת חש"ו כשרה משום דאחרים רואין אותן הוא דאיירי שעומדין על גביהן ומזהירין אותן לכוין וכמ"ש התוס' לעיל דכשעומדין על גבן ומזהירין אותן לכוין אפי' לכתוב את הגט כשרים ומתני' דהכא נמי אי לאו דמוקי לה רבא כר' נתן לא הוה דייקינן מינה הא הפילה הוא כשרה דאיכא למימר דהיא גופא איצטריכא לאשמעי' כדפי' רש"י ז"ל ולהכי פריך והא אמר רבא חדא זימנא כו' ולמה ליה לרבא לאשמעי' תרתי זימני דסתם לן תנא כר' נתן בחדא סגי ליה ומשני דה"א דבזרק סכין לנועצה בכותל איכא תרתי למעליותא חדא דמיכוין מיהא לחתיכה בעלמא כמ"ש התוס' ועוד דאתי מכח בן דעת הלכך אי אשמועינן התם ה"א התם הוא משום דמכוין לחתיכה בעלמא והוי דומיא דזרק סכין לנועצה אבל הפילה לא ואי אשמעינן הפילה ה"א משום דאתי מכח בן דעת והוי דומיא דזרק סכין לנועצה אבל התם אימא לא והא דשחיטתן כשרה משום דאחרים עומדין ומזהירין אותן לכוין הוא קמ"ל ורשב"א ז"ל בת"ה כתב דמתני' גופא קעביד צריכותא וקשה דהא מתני' דהכא צריכא לגופא כדפי' רש"י ז"ל לאשמעינן דכח גברא בעינן ומתני' דלעיל נמי צריכא לגופא לאשמעינן דשחיטת חש"ו בדיעבד כשרה באחרים רואין אותן ולא חיישינן לשהייה דרסה וחלדה שמא לא דקדקו ולא ראו יפה:

מאי לאו אדם דומיא דכלים וכו' לכאורה תימה דמאי איצטריך למימר מאי לאו אדם דומיא דכלים כו' ולא דייק מפשטא דברייתא דקתני כלים אף על גב דכלים לא מכווני וכי דחי נמי מאי איצטריך למימר וכלים דומיא דאדם הוה ליה למימר וכלים נמי דקא מיכוין להו אדם בלא דומיא. ונ"ל דידע שפיר דאיכא לאוקמא מחני' ביושב ומצפה אף ע"ג דסתמא קתני דמשמע טפי דאיירי ביושב ומצפה דלאו אורחא הוא שיפול גל פתאום על אדם וכלים אי לאו דיושב ומצפה עליו ומכח דומיא דייק דמדקתני תרתי על האדם ועל הכלים ולא קתני אדם לחודיה משמע ליה דאתי לאשמעינן דבלא יושב ומצפה איירי לומר לך דאדם דומיא דכלים קתני מה כלים דלא מיכווני דאי נמי קא מיכוין להו אדם ויושב ומצפה שיפול עליהן גל כלים גופייהו מיהא לא מיכווני דהא לית להו דעת אף אדם נמי לא בעי כוונה ודחי דלמא ביושב ומצפה איירי דאדרבא לכך קתני נמי אדם לאשמעינן דביושב ומצפה איירי לומר לך כלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא דאי נמי אינו יושב ומנפה ולא קא מיכוין מכל מקום בר כוונה הוא דיש בו דעת לכווין אף כלים נמי דוקא דקא מיכוין להו אדם ויושב ומצפה על הגל שיפול. והא דקאמר וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא כפירוש הרי"ך צ"ל שכתבו התוספות דליכא למימר דאתי לאשמעינן דבעי כוונה מדקתני טהורין משמע דקולא אתי לאשמעינן ונראה דהיינו מה שכתב רש"י ז"ל ה"ג מאי כלים דלא מיכווני דהא לית להו דעת ול"ג מה כלים לא בעי כוונה וכתב עוד ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא ול"ג מה אדם דבעי כוונה ובמסכת חגיגה גרסינן בהדוא מה אדם דבר כוונה הוא:

לא כאלו לא טבל למעשר ורבותא דמתני' משום חולין הוא דמהניא אף בלא כוונה דאי משום מעשר אף כי הוחזק לחולין קתני רישא דלא מהני ועוד יש לומר דאי משום רישא הייתי אומר דטפי עדיף א הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר וכ"כ התוס' בפרק ב' דחגיגה:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה