תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף ל
טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור הקשו הסוס' אדדייק מסיפא נידוק מרישא איפכא וכו' י"ל דדיוקא דסיפא עיקר דומיא דהא דקתני התם מעיקר' הפסח בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור דהתם ליכא למידק מרישא מעמא דלשמו הא סתמא פטור דכיון דארבעה עשר זמן שחיטת פסח הוא מסתמא לשם פסח קשחיט לי' ופטור דכל היכא דאכתי חזי לקרבן פסח מסתמא לשמו קאי כדאמר בסמוך וע"כ צ"ל דסתמא נמי לשמו קרי ליה לכך ס"ל דסיפא נמי דקתני לשמו פטור סתמא לשמו קרי ליה ודיוקא דסיפא עיקר. ולפי זה פריך נמי שפיר לגירסת ספרים ישני' דגרסי לשמו אמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמי' הוא וכו' דס"ל דסתמא לשמו קרי ליה דומיא דרישא דקתני בארבעה פשר לשמו חייב דהתם ע"כ לשמו לאו דוקא הוא דכי שחיט סתמא בי"ד ודאי חייב:
השוחט בשנים ושלשה מקומות לפי השאלתות שכתבו התוס' ניחא דמייתי הך מלתא הכא דקאי אמתני' דקתני שיעור שחיטה ברוב אחד או ברוב שנים וקאמר רב יהודה שאפי' אין הרוב במקום אחד אלא בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה והא דלוי סבא דאמר לעיל אינה לשחיטה אלא בסוף וכו' מייתי הכא משום הא דרב יוסף דמשני תרי בחד זיבחא קאמרת דאיירי ביה לעיל אבל לפירש"י ז"ל קשה דמה ענין להא דרב יהודה אמר רב הכא טפי הוה ליה לסדר אמתני' דבתר הכי דקתני שנים אוחזין בסכין ושוחטין כו' דפריך ליה מינה וגם הא דקאמר שחיטה מפורעת בעינן וליכא ניחא טפי לפירש השאלתות דכיון דלא חתך הרוב במקום אחד אלא כאן מעט וכאן מעט סביב סביב אין שיעור שחיטה מגולה וניכרת כיון דבאמצע השיעור הסי' דבוק ומכוסה וראיה דמייתי מחץ שחוט אתי נמי שפיר לדידיה דמשמע דשיעור שחיטה דומיא דמכת חץ בעינן שהוא במקום אחד אבל לפירש רש"י כיון דאיכא שיעור שחיטה במקום אחד אמאי לא הוה דומיא דחץ ואי משום דשחיט נמי למעלה או למטה זהו מלתא אחריתי ולא שייך לשחיטה קמייתא לכך נראה פירש. השאלות עיקר:
משנתנו בסכין אחד ושני בני אדם ואחד למעלה ואחד למטה אסכין קאי שאחד אוחז בקתא דהיינו למטה ואחד אוחז בחודו דהיינו למעלה וקמ"ל דאע"ג דזה מושך לכאן וזה לכאן אפ"ה לא חיישינן שמא ידרסו זה על זה וכשרה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה שכתב אחד מלמעלה ואחד מלמטה שיהא זה אוחז בקצה הסכין והשני אוחז בקצה השני וכן נשמע מדבריו מה"ש ורש"י ז"ל כתב דאף על גב דנקטי סכינא באלכסון וקצת קשה דמאי רבותא דמה לי שוחטים בשוה ומה לי שוחטים באלכסון:
שנים אוחזין בסכין ושוחטין וכו' אין להקשות שנים אוחזין ושוחטין לכתחיל' ושחיטתן כשרה דיעבד כדפריש' מכילתין דאוחזין דהכא חסר שי"ן הוה כאלו אמר שנים שאוחזין בסכין ושוחטין כו' שחיטתן כשירה אבל בריש מכילתין ליכא למימר דהכל ששוחטין קתני דאם כן ושחיטתן כשרה שחיטחן מיבעיא ליה אבל אין לפרש דהכא נמי פרי מילי קתני שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפי' לכתחילה והוא כשאחזו שניהם בקתא או שוחטין בשוה לפירש"י ז"ל והדר קא' דאפי' אחד למעלה ואחד למטה שחיטתו כשר' בדיעבד דאם כן ה"ל למימר ואפי' אחד למעלה כו' ועוד דבסוף פירקין קתני נמי הך לישנא תרתי זימני שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם א' מכל אלו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה וכיון דשחיטתו פסולה ע"כ שנים אוחזין בסכין ושוחטין לאו לכתחילה הוא אלא שנים שאוחזין קא' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות שחיטה שכתב שנים שאחזו בסכין אפי' א' מצד זה ושני מצד אחר כנגדו ושחטו שחיטתו כשרה. מיהו כששניהן אוחזין בקתא אפי' לכתחילה מותרין לשחוט ואפי' בקדשים כדקתני לעיל אבל חכמים אומרים שנים שוחטין זבח אחד והלכתא כוותייהו וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון מהלכות פסולי המוקדשין שכתב ולא ישחוט שני ראשים כאחד בקדשים ואם שחט הרי אלו כשרים אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין משמע דפסק הלכה כחכמים ובכסף משנה כתב שם ומ"ש אבל שנים שוחטין בהמה אחת וכו' משנה שם ומשמע דבקדשים מיירי דומיא דרישא ומשמע שם דר"ל מתני' דבסמוך דקתני שנים אוחזין בסכין ושוחטין כו' ודבריו תמוהים דמתניתין לאו לכתחילה קאמר אלא דיעבד מדקתני שחיטתו כשרה אבל לכתחילה לא כיון דאחד למעלה ואחד למטה
החליד במיעוט סימנים מהו כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"ש וכן אם שחט מיעוט מימנין בהחלדה וגמר השחיטה שלא בהחלדה הרי זו ספק נכלה ופי' הב"י דבריו ששחט מיעוט סימנין בהחלדה וגמר השחיטה בכשרות מהו מי אמרינן שיעור הכשר שחיטה דהיינו רוב הסימנין בעינן בהחלדה א"ד אפילו במיעוט פסלה חלדה ומצאתי כחוב לשון אבא מורי הגאון ז"ל בגליון ספר כ"מ וז"ל אבל הטור בסימן כ"ד מפרש דברי הרמב"ם כפירוש ר"ת שהחליד תחת מיעוט הראשון ושחטו ממטה למעלה ואח"כ גמר השחיטה כדרכה כו' דבעיא דרב פפא לאו דוקא לאמרי בי רב אלא בעי נמי לרב יהודה דמכשר תחת העור ולפי מה שמפרשו הבת"י צריך לומר דבעי דוקא לאמרי בי רב וזה נראה לו לטור דוחק וגם לכל הפירושים בעיא דרב פפא לדברי הכל ע"כ:
השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה לעיל מוקי לה רב אשי בקדשים אבל בחולין אפי' לכתחילה נמי וכ"כ הטור סי' כ"ד שוחט אדם שני ראשים כאחד ובלבד שיהא הסכין כדי ג' ראשים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין שכתב ולא ישחוט שני ראשים כאחד בקדשים ואם שחט הרי אלו כשרים אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים ובחולין משמע דבחולין שוחט ב' ראשים לכתחילה ואע"ג דבפ"ב מה"ש כתב שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה דמשמע דיעבד התם איירי ששחט בהולכה או בהבאה לחוד דארישא קאי שכתב הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך והתיז את הראש וכו' דלכתחילה בעי שיעשה הולכה והבאה אפילו הסכין ארוך הרבה וכן משמע בש"ע שכתב שחט שני ראשים כאחד שהולכה או בהבאה בלבד אם יש בסכין כדי שלש צוארין כשרה:
היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר כשרה ורישא דקתני התיז את הראש בבת אחת פסולה דהיינו כאדם המתיז דלעת ולא קתני היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת פסולה כשאין בסכין אלא צואר משום דכשהסכין קצר ואין בו כמלא צואר חוץ לצואר לא סני ליה להתיז את הראש בבת אחת במשיכה אלא אם כן דוחק את הסכין בכח ופוסק: