תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף כב
דרוש ביה נמי הא לכאורה קשה דאי עדיף הקישא דומלק והקטיר מהקישא דהמשפט דכי היכי דמצינו למילף מוהקטיר דמה התם הראש בעצמו וכו' ה"נ מצינו למילף מכמשפט דמה חטאת בהמה ברוב שנים וכו' וא"כ אכתי תיקשי אי מה להלן ברוב שנים וליכא למימר דמוהקריבו יליף דחילוק לגמרי משמע ליה דא"כ למה ליה למילף מוהקטיר כלל ומאי קאמר נמי אי מה להלן ברוב שנים כו' דכיון דמוהקריבו יליף ליכא למימר הכי. אלא ודאי והקריבו לא אתי אלא לאפוקי דלא תימא כמשפט חטאת העוף וי"ל דהקישא דומלק והקטיר עדיף דכי גמרינן מוהקטיר דמה התם הראש בעצמו וכו' כמשפט חטאת בהמה נמי הוי דרובא בכלל כולה הוי אבל אי גמרינן מחטאת בהמה דרוב שנים סגי ליה נמצא דלא הוי דומיא דוהקטיר דמה התם הראש בעצמו וכו':
שיכול ומה בני יונה וכו' כחבו התוס' א"נ דהוה מצי למיכתב בני יונה ותורים וליכא למימר דהקדים הכתוב תורים לבני יונה לומר שהן קודמין דהא כתיב נמי ובן יונה או תור לחטאת ואיתא בריש בראשית רבה בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה ובמקום אחד הוא אומר ובן יונה או תור מגיד ששניהן שקולין זה כזה וא"כ הוה מצי למיכתב בכולהו בני יונה ותורים ולא לכתוב חורים תחילה אלא חד זימנא למילף מיניה שהן שקולין:
הכי גרסי' בספרים לא לשתמיט קרא ולכתוב מן בני התורים או מן היונה ותימא לפירש"י ז"ל דהא מאי דבעי ש"ס היינו מנ"ל דמעכב דלמא ליכא אלא מצוה א"כ לא מצי למיכתב שום דוכתא מן בני התורים או מן היונה דאי כתב הכי בשום דוכתא לא הוה ידעינן בין בתורים בין בבני יונה הי מנייהו למצוה אי בגדולים אי בקטנים ועוד דמאי איצטריך למימר דלכתוב מן בני התורים דהא מסיק דמייתור' דבני יונה ילפינן ופורים ילפינן מהקישא דבני יונה. לכך נראה דלא גרסי' בני גבי תורים אלא ה"ג לא לשתמיט קרא ולכתוב מן התורים או מן היונה ומבני יונה לחודא דייק והא דנקט ולכתוב מן התורים רישא דקרא בעלמא נקט ולא דייק מיניה מידי ובפירש"י ז"ל נמי צריך להיות לא לישתמיט חד קרא דנכתוב מן התורים וכן משמע מדסיים ומדכתב בכולהו בני ש"מ לעכב משמע דמבני יונה לחודא דייק וכן משמע בהדיא מדברי הרב ר"א מזרחי בפרשת ויקרא דלא גרסי' מן בני התורים והשתא ניחא דכיון דסתם יונה בין קטנים בין גדולים במשמע אי כתיב מן היונה בשום דוכתא הוה ידעינן שפיר דבני יונה דכתב לן רחמנא בדוכתא אחריתא למצוה הוא דאתי אבל אין להקשות לפירש"י ז"ל דהא לא מצי למיכתב בשום דוכתא מן היונה דלא סימא דבההוא דוכתא ליכא מצוה בקטנים דוקא אלא בין גדולים בין קטנים ליית דהא פשיטא דהוה ילפינן חדא מחבריה דאין סברא לחלק בין האי דוכתא להאי דוכתא וכיון דגלי קרא בשום דוכתא דקטנים עדיפי להקרבה מגדולים פשיטא דבכולהו דוכתי הוה אמרינן הכי:
יכול יהו כל התורים וכל בני היונה כשרים נראה דאו או קאמר יכול יהו כל התורים או כל בני היונה כשרים דליכא למימר דאי לאו הנך מיעוטי ה"א דתחילת הציהוב כשר בזה ובזה דהא ודאי דלאו גדולים וקטנים נינהו אלא או גדולים או קטנים או בריה כדאמר בסמוך:
אי אמרת בשלמא בריה הוי שפיר פי' אא"ב דקר' אתי לאשמעי' דברי' נינהו שפיר דאי לאו קרא ה"א דקטנים או גדולים נינהו קמ"ל דבריה הוי ואי לא כתיב אלא מן תורים לחוד אכתי איכא למימר דלאו בריה הוי ולא פסלינהו קרא אלא לגבי תורים משום דלאו גדולים נינהו אבל לגבי בני יונה ה"א דכשרים וכן אי לא כתיב אלא מן דבני יונה לחוד ה"א דלאו בריה הוי ולא פסלינהו הכתוב אלא לבני יונה משום דלאו קטנים נינהו אבל לתורים ה"א דכשרים לכך איצטריך תרי מיעוטי ומשום דבריה נינהו אא"א ספיקא הוי איצטריך קרא למעוטי ספיקא דהא ליכא למימר דקרא אשמעינן דספיקא הוי ולכך פסולין בין לתורים בין לבני יונה ואי לא כתיב אלא חד מיעוטא ה"א דלגבי אידך כשרים וטעמא לאו משום ספיקא הוא אלא משום דקטנים נינהו ולא גדולים איו איפכא כדפי' גבי בריה הא ליכא למימר דמי איכא ספיקא קמי שמיא אלא ודאי קרא לדידן אשמעינן דאע"ג דקמי שמיא גליא אי קטנים אי גדולים נינהו מ"מ כיון דאנן לא ידעינן מאי נינהו אשמעי' קרא שיש לנו לפוסלן מספק בין לתורים בין לבני יונה לכך פריך מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא דכיון דמספקא לן אי גדולים אי קטנים הן מהיכא תיסק אדעתין לאכשרינהו ולא איצטריך שום קרא להכי דהא ודאי דספקא דאורייתא לחומרא הוא וכן בכוי שהביאו התוס' ומפלגס דבסמוך צריך לומר דברי' נינהו דאי ספיקי נינהו לא איצטריך קרא להכי ומספק יש לנו לאסור חלבו דכוי דספיקא דאוריי' לחומרא וכן בפלגס מספק בעי לאתויי נסכי א"ל ולאתויי דשמא איל הוא וספיקא דאורייתא לחומרא וכן הא דסוף פרק על אלו מומין שהביאו התוספות דפריך מני אלימא ת"ק ספק הוא איצטריך קרא נמעוטי ספקא משום דהתם נמי כיון דאנדרוגינוס ספק אי זכר אי נקבה הוא לא איצטריך קרא למיהדר ולמיכתב זכר למטה להוציא את האנדרוגינוס דפסול לקרבן עולה דכיון דלמעלה כתיב זכר להוציא את הנקבה א"כ בלא קרא נמי מספיקא הוה פסלינן ליה לאנדרוגינוס לקרבן עולה דספיקא דאורייתא לחומרא והשתא גבי קפץ אחד מן המנויין לתוכו איצטריך קרא למיכתב עשירי ודאי ולא עשירי ספק דאי לאו קרא ה"א דספיקא דאורייתא לחומרא וחייבין במעשר ויאכל המעשר במומו כדאי' ריש פרק בתרא דבכורות לכן גבי ספק קדמה בהרת לשער לבן איצטריך קרא לאשמעינן דטהור דאי לאו קרא ה"א דטעמא הוא משום דספיקא דאורייתא לחומרא: