אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף כא

דף כ

ריש לקיש אמר הותזו ממש כתבו התו' נראה דפליגי אזעירי דלעיל דסגי ליה במפרקת ורוב בשר לחוד ונראה דוחק לומר כן מדמייתי ש"ס הא דזעירי סתמא ולא קאמר ופליגא הא דריש לקיש וכו' ועוד דמדברי הרמב"ם ז"ל משמע בהדיא דלא פליגי דבפ"ב מהלכות אבות הטומאות פסק כזעירי שכתב שם חלק הבהמה לשנים כו' הרי זו נבלה ומטמא במגע ומשא אע"פ שהיא עדיין בחיים וכן אם קרעה מגבה או שנשברה מפרקת ורוב בשר עמה הרי זו כנבלה לכל דבר והיינו כזעירי ובפ"ר מהלכות אבות הסומאות פסק כריש לקיש שכתב שם השרץ אינו מטמא עד שימות הותזו ראשיהן אף ע"פ שעדיין הראש מעורה בעור הגוף אע"פ שהן מפרכסין כזנב הלטאה מטמאין משמע דס"ל כריש לקיש דאין מטמאין אלא א"כ הותזו ראשיהן ממש ולא נשאר כי אם העור בלבד וא"כ יש לתמוה עליו דכיון דפסק בפ"ב כזעירי דבנשברה מפרקת ורוב בשר לחוד הוה נבלה א"כ אמאי כתב בפ"ד אף על פי שעדיין הראש מעורה בעור מטמאין הא אפי' עדיין הראש מעורה בכל שני הסימנין נמי מטמאין כיון דהותז מפרקת ורוב בשר. ועוד שהתוס' כחבו לעיל ור' אמי גרסי' ול"ג ר' אסי דר' אסי אמר לקמן גבי הותזו ראשיהן דהיינו בהבדלת עולת העוף משמע דבספרים שהיה גרסי' רבי אסי וא"כ לאותן ספרים קשיא דרבי אסי אהדדי וצ"ע:

כהבדלת עולת העוף לרבנן פשוט הוא דהינו מפרקת ורוב בשר ושני סימנים והבדלת עולת העוף לרבי אלעזר בר' שמעון היינו מפרקת ורוב בשר ורוב שני סימנין כדקתני בהדיא בברייתא דלעיל כיצד מולקין חטאת העוף תותך שדרה ומפרקת וכו' ובעולה שנים או רוב שנים וארישא דקתני חותך שדרה ומפרקת קאי והרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות טומאת מת כתב המת אינו מטמא עד שתצא נפשו אפי' נשחטו בו שני הסימנין וכתב שם בכ"מ אך קשה דבפ"ק דאהלות תנן הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין טמאין וקא' עלה בספ"ק דחולין מאי הותזו ר"ל אמר הותזו ממש ר' אסי אמר כהבדל' עולת העוף לר' אלעזר בר' שמעון ומשמע התם אפי' מ"ד הותזו ממש היינו שחיטת שני סימנין וצ"ל דרבינו מפרש דהותזו ממש היינו שנחתך כל הצואר ומשום דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה הא לאו הכי אע"פ שנחתכו הסימנים אינו מטמא ואע"ג דמאן דאמר התם דא"ל ר' ירמיה לר' אסי כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פלגיתו משמע דלחתיכ' שני סימנים קרי הותזו דהא רבנן לא ממעטי אלא דלא נימא דברוב שנים סגי אבל בכל השנים משמע דסגי למליקה וכו' והאריך עוד שם משמע מדבריו דהוה סבר דאין מולקין שדר' ומסרקת עם רוב בשר אלא הסימנין לחוד לרבנן שנים ולר' אלעזר בר' שמעון רוב שנים ולא דק כלל בהך שמעתא דמפרקת ורוב בשר פשיטא דמולקין ולא פליגי אלא בסימנין אי ברובן סגי או כולן בעינן:

כהבדלת עולת העוף לרבנן ולא פלגיתו והא דנקט כהבדלת העוף ולא קאמר בהדיא הותזו ממש כר"ל לאשמעינן דאף על גב דהראש עדיין מעורה בעור הגוף כהבדלת עולת העוף לרבנן טמאין מיהו לא פליגי דר"ל נמי מודה בעור כיון שאין החיות תלוי בו:

ת"ל והקריבו כתבו התוס' מה שפירש בקונטריס דאיפכא ליכא למימר כו' אין נראה דמומלק והקטיר ליכא לאוכוחי כו' נראה דלאו קושיא היא דהא קי"ל אין היקש למחצה וכל מה דאפשר לאקושי מקשינן כל כמה דלא אתי קרא ומפיק דבר מהיקישא והכא נמי כיון דהוקשה מליקה להקטרה לכולהו מילי מקשינן להו דהא ליכא קרא דמפיק להקישא דכמשפט מצינו לאוקמי למול עורף וקרא דוהקריבו להבדלה:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה