תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף כ
הא פסול כשחיטה פסול במליקה דעל כרחך שמואל משום הך דיוקא נקט לה כדפירש"י ז"ל והא דלא נקט בהדיא כל הפסול בשחיטה פסול במליקה י"ל משום דאמתני' קאי דקתני שכל העורף כשר למליק' וכל צואר כשר לשחיטה ואשמעי' שמואל דמליקה חמירא כשחיטה דדוקא צואר הכשר לשחיטה כשר כנגדו למליקה אבל הפסול לשחיטה פסול בסליקה ולא אמרינן דמליקה קילא משחיטה כיון דדרסה וחלדה לא פסלי בה. ונראה דלהכי לא משני דשמואל היא גופא אשמעי' דכל הכשר בשחיטה כגון עיקר סימנין בעוף כשר כנגדו במליקה דמלתא דפשיטא הוא דמהיכי תיתי למימר דמליקה תיהוי חמירא טפי משחיטה.
אמר זעירי נשבר' מפרקת ורוב בשר עמה נבלה הרא"ש ז"ל והטור בסי' כ"ז מייתי מילתא דזעירי שכתב שם כל שנפסל בשחיטה הרי זו נבלה וכל שנשחטה כראוי וד"א גורם לה ליפסל הרי זו טריפה נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה ויש לתמוה כיון דהרא"ש והטור לא כתבו דיני טומאה וטהרה למה כתב הא דזעירי והא דכל שנפסל בשחיטה וכו' דמאי נפקא מינה כיון ששתיהן אסורות וכן תמה בב"י שם ועוד דמעיקרא כתב הטור חתך מהבהמה לאחר שנשחטה וכו' מותר להאכיל בני מעים לעכו"ם והדר כתב כל שנפסל בשחיט' הרי זו נבלה וכו' וקשה דאין ענין זה לזה כלל ויש ליישב דנפקא מינה לענין אבר מן החי דבתחילה כתב דמותר להאכיל בני מעים לעכו"ם ולא אמרי' כיון דמיד לאחר ששחט קנה וושט ועודה מפרכסת הויא לה ריאה ובני מעים כמאן דמנחו בדיקולא דמו וכמו שהוציאו אותן מן הבהמה בעודה מפרכסת ועכו"ם לאו בשחיטה תלי' היתר אכילה דידיה אלא במיתה וכיון דאבר מן החי אסור לעכו"ם אסור להאכילו בני מעים קמ"ל דמותר משום דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כדאי' בפ' השוחט והדר כתב דכל שנפסל בשחיטה הרי זו נבלה ונ"מ דכיון דשחיטה פסולה היא ולא מהניא לטהרה מידי נבלה לכך אסור להאכיל מבני מעיה לעכו"ם דלא יצאו בני מעיה מידי איסור אבר מן החי ולא שייך למימר בה ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור דהא לישראל נמי לא מהניא הך שחיטה מידי אבל כל שנשחטה כראוי וד"א גרים לה ליפסל הרי זו טרפה ונמצא דמותר להאכיל בני מעיה לעכו"ם דכיון דשחטה כראוי ומהניא ליה לישראל לטהרה מידי נבלה אין בה איסור אבר מן החי דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה מחיים היא ואם שחטה אסור להאכיל בני מעיה לעכו"ם דלא שייך בה טעמא דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור