תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף יט
רב יהודה אמר רב טרפה בעינן בשחיטה פירש"י ז"ל דלא רובא גרסי' כי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה דהא רב יהודה לאו במיפק חיות' תלי טעמא דהא קאמר בסיפא וכו' ויש ליישב קצת הגירס' דסבירא להו דהא דקא' דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה לאו כדפירש"י ז"ל דההוא רובא דמיפק חיותא ביה בעינן כולה בשחיטה אלא רוב יציאת נשמה בעינן שיהא בשחיטה וכיון דיציאת נשמה ברוב הסי' תליא נמצא דבהגרים שליש ושחט שליש רוב יציאת נשמה בהגרמה הוה והוא הדין דבהגרים שליש ושחט שני שליש נמי אית ליה לר"י דטריפה והא דנקט הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש להודיעך כחו דרב הונא דאפי"ה מכשי' אע"ג דלא הוה רוב' בשחיטה ואיידי דנקט בריש' הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש נקט סיפא איפכ' שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש וה"ה דשחט שליש והגרים שני שליש נמי אית ליה לר' יהודה דכשר כיון דרוב יציאת נשמה בשחיטה הוה ולכך גירסא פשוט הוא דבסמוך נמי גרסינן ועוד כיון נפקא חיותא האיכא רובא בשחיטה דהדר ביה רב הונא מקמייתא וס"ל כרב יהודה דהרוב יציאת נשמה תליא מלתא שיהא בשחיט' ולעיל דקאמר אבל הגרים שליש ושחט שני שליש דברי הכל פסולה דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה י"ל נמי דהכא קאמר אבל הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה דאע"ג דרוב הסי' בשחיטה הוה אפ"ה פסולה דבעינן נמי שיהא רוב יציאות נשמה בשחיטה מיהו שחיטת רוב סי' פשיטא דבעינן מדקתני במתני' רבי יוסי בר יהודה אמר מלא חוט על פני רובה והא דקאמר מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש הוא הדין דה"מ למימר מחלוקת כששחט שליש והגרים שליש שחט שליש דלרבי יוסי בר יהודה כשרה כיון דאיכא תרתי בשחיט' רוב סי' ורוב יציאת נשמה אלא איידי דנקט בסיפא והגרים שליש ושחט שני שליש לאשמעי' דאף על גב דאיכא רוב בשחיטה פסול לדברי הכל נקט רישא איפכא ששחט שני שליש והגרים שליש וכן צ"ל לפירש"י ז"ל דדבר והיפוכו נקט מדלא קאמר אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דברי הכל פסולה:
השוחט מן הצואר שחיטתו כשירה המולק מן הצואר מליקתו פסולה משנה דלא צריכא היא דכיון דתני רישא השוחט מן הצדדין שחיסתו כשירה כ"ש השוחט מן הצואר דשחיטתו כשרה וכיון דתני רישא המולק מן הצדדין מליקתו פסולה כ"ש המולק מן הצואר דמליקתו פסולה אלא כיון דקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשר' תני נמי איפכא השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה לאשמעי' דכשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה והא דלא תני להו בדרך לא זו אף זו דה"ל למיתני השוחט מן הצדדין בתר הכי משום דאיידי דקתני כשר בשחיטה פסול במליקה וכו' תני נמי במשנה אחריתי כשר בתורין פסול בבני יונה וכו' ולא רוצה להפסיק ביניהן בדין שחיטת צדדין:
השוחט מן הצדדין וכו' כתבו התו' מצינן למימר דוקא דיעבד ואפי' החזיר גזרה אטו לא החזיר לכאורה משמע דאתו למימר דאפי' החזיר סימנין לא מהני' אלא דיעבד אבל לכתחילה לא מיהו כשלא החזיר ושחט מן הצדדין בדיעבד כשרה אבל בבית יוסף סי' ב' כתב דנראה מדברי התו' שאם לא החזיר הסימנין פסולה וכן פסק בש"ע וצ"ל דמשמע הכי מדכתבו ואפי' המחזיר סימנין גזירה אטו לא החזיר ואי כשרה בדיעבד כשלא החזיר לא שייך למיגזר כיון דבדיעבד מיהא שרי ובהגהת אשר"י בסוף פרקין מצאתי נמי כדברי הב"י שכתב שם השוחט מן הצדדין או אפי' מן העורף אם החזיר הסימנין שחיטתו כשר' דיעבד אין לכתחילה לא פיר"י ז"ל משמע דס"ל דאם לא החזיר הסימנין ושחט מן הצדדין אפי' דיעבד פסולה והרשב"א ז"ל בתורת הבית כתב דמדקאמר בסמוך ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי אירי' מולק אפי' שוחט נמי אלמא דשוחט מן הצדדין אפי' לא החזיר סימנין לצדדין שחיטתו כשרה דאי במחזיר אפי' מן העורף נמי שחיטתו כשרה ולאו ראיה היא דאיכא למימר דצדדין משום מולק נקט לה לאשמעי' דמליקה פסולה אפי' מן הצדדי' ולא אמרי' דצדדין נמי כמול עורף דמי: