תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף יז
הכי גרסי' בספרים ישנים כי אשתרי שלל של עכו"ם דידהו לא אשתרי או דלמא לא שנא והתו' כתבו דלא גרסי' או דלמא לא שנא דהל' היה משמע שהיה מסתפק אי אשתרי וכו' ונראה ליישב דשפיר גרסי' ליה וקא מספקא ליה אי אמרי' דלא אשתרי אלא שלל של עכו"ם אבל דידהו מה שהכניסו עמהן לא אשתרי או דלמא לא שנא והא דקא מיבעיא ליה במה שהכניסו עמהן ולא בעי במה שנחרו כשבאו י"ל דמה שנחרו כשבאו פשיטא ליה דאסור דכיון שכבר נצטוו על השחיטה והיה אפשר להם לשתות ולאכול בהיתר לא היה להן לנחור דלא שרי רחמנא כתלי דחזירי דידהו ונבילות וטריפית דידהו אלא משום דאי אפשר לאוכלן בהיתר ואם לא התירן הכתוב יבאו לידי הפסד לכך הבטיחן שימצאו בתים מלאים כל טוב ויהנו מהן ואפילו מכתלי דחזירי אבל דבר שהיה אפשר להם לאכול בהיתר מהיכא תיתי שיתיר להן הכתוב לאוכלו באיסור וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל דאפי' שלל של עכו"ם לא שרי אלא בשעת הדחק שכתב בפ"ח מהלכות מלכים חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשה מותר להן לאכול נבלות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים וכתב שם בכסף משנה אבל אי שכיח קמיה התירא לית ליה למישבק היתירא ולמיכל איסורא ולהכי במה שנחרו כשבאו לא קמיבעיא ליה דאסור ואם נטרפה בשחיטה בשוגג נמי לא קא מיבעיא ליה דודאי שרי כיון דאי אפשר למיכל בהיתירא כי קא מיבעי ליה בבשר נחירה שהכניסו עמהן מי אמרי' כי אשתרי להו שלל של עכו"ם כדפירש' דלא אפשר למיכל בהיתיר' ואם לא התירן הכתוב יפסד אבל בבשר נחירה שהביאו עמהן לא כיון דהוה אפשר להו למיכל במדבר בהיתירא אי נמי אינהו הוא דאפסידו נפשייהו מה שנחרו כל כך הרבה עד שהביאו עמהן לארץ או דלמא לא שנא דכיון דכבר נחרו בהיתר ואי אפשר עוד לאוכלו בהיתר שרי שלא יבא לידי הפסד:
צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא מדלא קאמר צריכה בדיקה בבישר' ובטופר' משמע דכשבודק מוליך ומביא את הסכין על הבשר ועל הציפורן וכן נראה דהא טעמא דאבישרא ואטופרא משום ושט וקנה הוא וכששוחט הוא מוליך ומביא הסכין על הוושט והקנה לכך בודקה נמי בכה"ג וכן כתב בהדיא הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שחיטה וכיצד בודקה מוליכה ומביאה על בשר אצבעו ומוליכה ומביאה על צפורנו משלש רוחותיה ולהכי קרי לה עולה ויורד ולא יורד ועולה דכיון שמוליך ומביא הסכין על הבשר נמצא דעולה תחילה ואחר כך יורד אבל הטור כסימן י"ח כתב אבישרא ואטופרא פירש שצריך שיעבור עליו צפורנו לראות אם יחגור בו ובבשר אצבעו וכו' הלכך בודק בהולכה ובהובאה על חודה בבשר לאם ובכוונת הלב ואח"כ בהולכה ובהובאה בציפורן ע"כ ולא משמע כן כדפי':