תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור
דף ט
ואידך הני שכיחן פירש"י ז"ל תפילין וציצית וברכת חתנים מצויין תדיר כו' ובש' הקומץ כתבו התוספות איפכא דהני שכיחי קאי אכתב ושחיטה דכיון דשכיח הרבה לכך צריך שידע וילמוד אותן:
זימנין דשהי ודריס ולא ידע כתב הראב"ן ז"ל אבל להגרמה ועיקור לא חיישינן דמינכרי וכן חלדה נמי מינכרא כגון אם החליד תחת צמר או עור ושחט למטה והצמר והעור שלימין למעלה עד כאן ולקמן גבי כל ספק בשחיטה קאמר נמי דאתי לאתויי ספק שהה ספק דרס מדנקט הנך תרתי משמע דאינך כולהו מינכרי וקשה דבריש פירקין קאמר ש"ס חוץ מחרש שוטה וקטן שמא ישהו שמא ידרסו שמא יחלידו משמע דחלדה נמי לא מינכרא וכמ"ש התוספות שם:
א"ל אין חוששין שמא במקום נקב נקב ואפי' יש שם נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולן בזאב כמו שכתבו התוספות ואיידי דבעי מי חיישינן שמא במקום נקב נקב השיב לו נמי הכי וצ"ל דאם יש שם נקבים שלא במקום שיניו נמי הוה קמיבעיא ליה לרבי אבא והא דנקט מי חיישינן שמא במקום נקב נקב לישנא דברייתא דמייתי נקט דברייתא רבותא נקט דאפילו אין שם נקבים אחרים אלא מה שהצפור מנקר אפי' הכי אסורה דחיישינן שמא במקום נקב נקב וקמיבעיא בעיא ליה בזאב מי חיישינן נמי שמא במקום נקב נקב:
והא אלו ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור הא פשיטא דאביי נמי סבירא ליה דספק טומאה ברשות היחיד מסוטה גמרינן ליה דטמא אף על גב דאית ליה חזקת טהרה אבל ספק טומאה ברשות דרבים סבירא ליה לרבא דטהור משום דמוקמינן ליה אחזקתיה היכא דאית ליה חזקת טהרה כמו שכתבו התוספות ולא משום דגמרינן ליה מסוטה ורבא סבירא ליה דחזקה לאו מילתא הוא באיסורא כמו בסכנתא ולא אזלינן בתר חזקה אלא בממון וטעמא דספק טומאה ברשות הרבים דטהור משום דמסוטה גמרינן ליה ורב שימי נמי הא פשיטא דס"ל נמי דהא דספק טומאה ברשות היחיד ויש בו דעת לישאל ספיקו טמא משום דמסוטה גמרינן ליה דבכמה דוכתי קאמר ש"ס ספק טומאה ברשות היחיד מסוטה גמרינן ליה דטמא מיהו ספק טומאה ברשות היחיד ואין בו דעת לישאל ס"ל דטהור משום דמוקמינן אחזקתיה היכא דא ת ליה חזקת טהרה כי ההיא דככרות של תרומה ורבא סבר דחזקה לאו מילתא הוא באיסורא וטעמא דספק טומאה ברשות היחיד ואין נו דעת לישאל דטהור משום דמסוטה ולפי' ליה:
ואמר ר' יהושע בן לוי פה טעם וכו' איצטריך לאתויי הא דריב"ל דלא חימא רישא דקתני טמאה לאו משום דאין דרכן של שרצים לכסות וליכא רובא הוא דאפי' אם היה דרכן לכסות נמי טמאה דאזלינן בתר מיעוטא וסיפא דקתני פסולה איכא למימר משום דאפי' מיעוטא לטומאה ליכא דלא שייך למיתלי גילוי באדם כלל דאין דרכן של אדם לגלות משקה המכוסה מפני השרצים לכך מייתי הא דרבי יהושע בן לוי דאמר ואין דרכן לכסות אלמא טעמא דרישא משום דליכא רובא לטהרה הוא וטעמא דסיפא משום דאיכא רובא לטהרה:
ואלו ספק מים מגולין אסורין נר' דלכך מייתי מלתא אחריתי ולא קאמר ואלו ראה ציפור המנקר בתנאה חוששין כו' משום דאיכא למימר דשאני התם דאתיליד ריעותא בתאנה גופה אבל ספק טומאה בר"ה ליכא ריעותא באדם גופיה וכדאמר בסמוך בהמה לא אתרעאי לכך מייתי ממים שנשארו מגולין בלילה ספק שתה מהן נחש או לא דאסירי אף על גב דלא אתיליד בהו ריעותא: