אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף ז

דף ו

מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו פירש דש"י ז"ל כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם וזה נראה דוחק קצת דשבקי למיעבד איסורא כדי שיגדל שם בניהם אחריהם אע"ג דלא היה נראה בעיניהם דודאי איסורא הוא כיון דנעשה על פי הדיבור ותו מנא ידעי שלא יהיו בניהם אחריהם רשעים ולא יתקנו מידי לכך נראה דלא עלה כלל על דעת אסא ויהושפט לבער נחש הנחושת דאע"ג דביערו כל עבודת כוכבים ומזלות שבעולם נתן הקב"ה בלבם שלא ירגישו בנחש הנחשת כדי שיניחו זה לבניהם אחריהם לגדל שפם וכן משמע בהדיא בירושלמי הביאו בערוך ערך גדר היו הכל מליזין עליו אמר להם באו ונדיין כתיב וכתת נחש הנחשת וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיה להעבירו אלא עטרה הניח לו הקב"ה להתגדר בה. ולפי זה הא דקאמר בסמוך מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו י"ל דלאו אדרבי יהושע בן זרוז קאי כיון דקבל רבי עדותו אלא הכי קאמר מכאן כיון דילפינן מוכתת נחש הנחשת שמניחין לו לאדם מן השמים מקום להתגדר בו לכך ת"ח המחדש דבר הלכה אין מבדילין או משקצין או מזחיחין אותו לומר אלו היה ממש בדבריו למה לא נתחדשה אותה הלכה בדורות הראשונים שהיו תלמידים חכמים יותר גדולים ממנו דאיכא למימר מקום הניחו לו מן השמים להתגדר בו:

ודלמא הכא נמי חדא זימנא כדפירש רש"י ז"ל שהיה חושש שלא יחזרו המים. ועוד אפשר לפרש דהנך תלת זימנין לא הוו אלא חד זימנא דמעיקרא אע"פ דנחלקו אכתי הוה צריך רבי פנחס בן יאיר לעבור במים עד צוארו שלא נעשה לו נס אלא כפי ההכרח לכך אמר חלוק נמי להאי דכיון דהוה דארי חטי לפסחא אם יגיעו המים עד צוארו יבאו לידי חימוץ ובשנייה נמי אע"ג דנחלקו לא נחלקו אלא כפי ההכרח רק שלא יגיעו המים וילכלכו החטים ואכתי היו עמוקים ואם עבר ההוא טייעא בסחורתו דרך המים היתה מתקלקלת לכך אמר חלוק נמי להאי שיחלקו לגמרי עד הקרקע:

עשרינהו ואכל תימא וכי חמור נביא הוה דהוה ידע דלא עשרינהו ועוד וכי בר מצוה הוא דלא בעי למיכל בלתי מעושר ונראה לפרש דחמור זה כחמור דעלמא הוה ולא ידע מאומה אלא לפי שהיה חמורו של אותו הצדיק מנע הקב"ה שלא יאכל עד שיעשרו תחילה דאע"ג דלאו בר מצוה הוא אפ"ה כיון דאסור להאכיל את הבהמה אלא א"כ עישר גנאי הוא קצת לצדיק כשמאכילין את בהמתו דבר האסור להאכילה וכן משמע דחמור זה כחמור דעלמא הוה דקאמר השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן מדנקט אין הקב"ה מביא כו' משמע שהוא ית' מנעו והחמור לא הוה ידע מידי. וכן הא דאמר במסכת שקלים ובבראשית רבה דמחמרה אנפשה הוה יש לומר נמי דכיון דהיתה בהמתו של צדיק גמור מנע הקב"ה שלא תאכל בלתי מעושר אע"ג דמן הדין היו מותרין להאכילה בלתי מעושר אפ"ה לגבי ר' פנחס בן יאיר שהיה צדיק גמור ראוי היה להחמיר שלא להאכיל בהמתו בלתי מעושר לפנים משורת הדין. וכן נראה לפרש הא דאיתא במדרש גבי שני פרים שהקריבו אליהו ועובדי הבעל שלא רצה הפר ללכת אמר אני וחברי תאומים ועל אבוס אחד היינו גדלים חברי נבחר להקב"ה ואני לעבודת כוכבים ומזלות עד שמסר להן אליהו אחר לו אל תחוש כשם שיתקדש שמו של מקום על ידי חברך וכו' לאו שהפר היה מדבר כן בפיו דאין כל חדש תחת השמש שהרי אמר על פי האתון שנברא בין השמשות אלא צריך לומר נמי שהקב"ה מנע שלא ילך משם כאלו אינו רוצה ללכת מחמת שנבחר לעבודת כוכבים ומזלות וכשאמר לו אליהו פר פר אל תחוש וכו' ביטל הקדוש ברוך הוא את המניעה והלך כדי שילמדו ישראל מוסר מן הפר כמו שאמר הכתוב מלפנו מבהמות הארץ ואמרו ידע שור קונהו וכו' וכן הא דאיתא בפרק הפועלים גבי רבי אליעזר ברבי שמעון דאמרו לעכנא עכנא פתח פיך פתח לה ובתר הכי בעובדא דבריה לא פתח להו הא פשיטא דנחש לאו בר דעת הוה לידע שזה היה בצער מערה וזה לא היה אלא שהקב"ה מנע את הנחש שלא יפתח פיו בשעה דאסקוה לבריה כדי שידעו הכל שזה היה בצער מערה ווה לא היה וכ"נ לפרש בכולהו דוכתי דאיתא כהאי גוונא:

למה נקרא שמן כשפים כו' ומה שנקראו חרטומים פירש"י ז"ל בפרשת מקץ לפי שהן נחרים בטימי מתים. ועוד נראה לפי שהן נחרים במ"ט כוחות הטומאה לכך נקרא המכשף חרט"ם דמ"ט כחות הטומאה נינהו כדאיתא בזוהר חדש פרשת יתרו דשאיל רבי ייסא מרבי שמעון האי דהקב"ה מדכר להון לישראל בכל אתר ואתר יציאת מצרים מאי רבותא תנאה שלים כו' א"ל ת"ח ישראל כד הוו במצרים אסתאבו גרמיהון בכל זיני מסאבא דהוו שראן תחות ארבעין ותשע חילי דמסאבותא ובג"כ תשכח באורייתא חמשין זימנין יציאת מצרים ודא איהו דאנן מנן להו מיומא טבא דפסחא ועיקר יסוד הכישוף במצרים הוו ולכך יש להן כח להכחיש פמליא של מעלה ונראה דהיינו מה שיסדו לומר ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם וכי לחירות עולם הוציאן והלא נשתעבדו בתר הכי כמה זימנין אלא לפי שהוציאן לחירות עולם מכחות הטומאה דהוו שלטי עלייהו:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה