אור ברסלב

תורת חיים על חולין· רבי אברהם חיים שור

דף ו

דף ה

בראש הר גריזים כתבו התוספות דאיתא כמדרש שהיא עבודת כוכבים ומזלות שהטמין יעקב תחת האלה בהר בשכם נראה דנפקא ליה משום דהר גריזים סמוך לשכם הוא דכתיב ונתת את הברכה על הר גריזים וגו' הלא המה בעבר הירדן וגו' אצל אלוני מורה ואלוני מורה הוא שכם כפירש"י ז"ל שם ואותה עבודת כוכבים ומזלות שהטמין יעקב סמוך לשכם קברה דכתיב ויטמון אתם יעקב תחת האלה אשר עם שכם ונראה דהה"ד בתר הכי בפרשת ראה אבד תאבדון את כל המקומות וגו' את אלהיהם על ההרים וגו' ותחת כל עץ רענן רמז לעבודת כוכבים ומזלות שהטפין יעקב דתחת האלה בהר טמנהו:

אתו רב אמי ורב אסי גזור וקבלו מנייהו פירש"י ז"ל דבדורו של ר' אמי הוה אפשר להו לפרוש ועוד נראה דבדורו של ר' מאיר לא הוו אלא מיעוטא שהיו עובדין אותה ואינהו לא היו חיישי למיעוטא דבתר רובא אזלינן ובתר הכי בדורו של ר' אמי ור' אסי אשתרבובי הוא דאישתרבוב ההיא עבודת כוכבים ומזלות בין כולן או רובן לכך כי גזרי אינהו קבלו מנייהו והשתא ניחא הא דמעיקרא קאמר ליה ההוא סבא ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה והדר קאמר לית כאן שומרי תורה דמעיקרא כיון דלא היו אלא מיעוטא שעבדו אותה לכך קאמר ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה כלומר דאע"ג דאזלינן בתר רובא מ"מ בעל נפש דהיינו בעל מעשים יש לו לחוש למיעוטא אבל בתר הכי שהיו כולן עובדין אותה לכך לא מייתי ליה קרא דאם בעל נפש אתה ואמר ליה לית כאן שומרי תורה:

התם נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא וכו' כתבו התוספות דבתמיה קאמר בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא ואני טרחתי בשבילו ותימא דכיון דהא דמוריא משום טירחא הוא א"כ עיקר חסר מן הספר דהוה ליה למימר בהדיא בר בי רב ליכול חתימא ואנא איכול קרירא ואני טרחתי בשבילו ועוד דלא הוי דומיא דמוריא ואמרה תורא מדישיה קאכיל דבסמוך דהתם מפרש בהדיא טעמא דמוריא משום דאמרה תורא מדיליה אכיל והכא לא מפרש טעמא גם מה שכתבו דגבי שכנתו שאני דדרך שכנים שטורחים זה בשביל זה קשה דאדרבא מנהג הוא להטריח בשביל בר בי רב כיון שעוסק בתורה וסמך עליה ודר בבית' יותר ממה שהיא טורחת בשביל שכנה. ועוד תימה דבמסכת דמאי תנן מעיקרא הא דהנותן לפונדקית והדר תני הא דהנותן לחפותו וא"כ אמאי לא פריך מעיקרא מהא דהנותן לפונדקית והדר הוי ליה להקשות מהנותן לחמותו. ועוד תימא דמאי ס"ד מהא דהנותן לחמותו והא בהדיא קתני סיפא דטעמא לפי שהיא רוצה בתקנת בתה ובושה מחתנה ע"כ נראה כדפירש"י ז"ל התם נמי מוריא הוראת היתר לעצמה לטובה אני מתכוונת בר בי רב ליכול חמימא בניחותא דכיון דבר בי רב הוא ראוי שהוא יאכל חמימא ואנא קרירא והשתא ניחא דהא דקאמר והתנן הנותן לחמותו וכו' לא מקשן ולא תרצן נינהו אלא סתמא דש"ס הוא דשקיל וטרי הכי לפרושי הנך משניות דלא תיקשי אברייתא דמשמע דלחלופי לא חיישינן וכן משמע בהדיא במסכת גיטין דמייתי נמי הך סוגיא ומשמע התם דסתמא דש"ס הוא דשקלא וטריא הכי דקאמר התם ודקארי לה מאי קארי לה משום דקא בעי למירמי אחריתי עליה הרי אלו בחזקתן למעשר ולחלופי לא חיישינן כו' ופירש"י ז"ל שם למירמי אחריתי עלה דלכך קבעה בש"ס הכא למירמי עלה ולפרושה דלא תיקשי לן. ולהכי קא שקיל וטרי ש"ס מסיפא דהנותן לחמותו מעיקרא דמדסיפא שמעינן לה טעמא דרישא דהנותן לפונדקית דכיון דטעמא דסיפא ע"כ משום דלטובה היא מתכוונת כדקתני בהדיא שהיא רוצה בתקנת בתה וכו' אם כן מסתמא טעמא דרישא דהנותן לפונדקית נמי הוי משום דמוריא ואמרה לטובה אני מתכוונת דומיא דסיפא והיינו דקאמר התם נמי מוריא וכדפירש"י ז"ל אבל למ"ש התו' לא שייך למימר הכי דלדידהו טעמא דרישא לרעה הוא ולא לטובה כטעמא דסיפא. ומה שהקשו מהא דתנן רבי יוסי אומר אין אנו אחראין לרמאים כבר תירץ רבינו שמשון ז"ל שם במסכת דמאי דבהכי פליגי רבי יוסי ורבנן דרבי יוסי סבר מתכוונת לגזול ורבנן סברי דלטובה מתכוונת ומדרבנן לחודא פריך ולא חייש לדרבי יוסי דיחידאה הוא מיהו בסמוך דפריך מהא דאשת חבר טוחנת וכו' צריך לומר לפירש רש"י ז"ל דמדרבי שמעון בן אלעזר פריך אף על גב דיחידאה הוא. אבל למ"ש התוספת דבתבואה של חבר איירי ניחא דלפי' פריך שפיר מתנא קמא דאמר אבל לא בזמן שהיא טהורה דמשמע דטעמא דאתיא למיכל ותגע:

תוכן העניינים

תורת חיים על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה