תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף קיב
דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית אסיפ' דקרא פריך סיפא דקרא וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך ומדכתיב עמך יליף דלדידיה קא מזהר ליה רחמנא לבריה לא אזהר ליה ואע"ג דעמך איצטריך לדרשא אחריתי דחייך קודמין לחיי חברך כדאמרי' בריש איזהו נשך מ"מ מדסמיך הכתוב וחי אחיך עמך לאזהרה דרבית ילפינן מיניה תרתי:
אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות כו' ואין אנו יודעים דנקט ברייתא בתמיה קאמר וכי אין אנו יודעין חשבונות שחשב אבינו עמך כלומר וידענו דלא פש לך מידי גביה:
הכי גרסי' במקצת ספרים קטנים והאמרת קטנים פטורים וכתבו התו' דלא גרסי' ליה דההיא דלעיל כסומכוס והך כרבנן ודוחק לשבש הספרים ולאוקמי ברייתות אליבא דתנאי ועוד למאי דגרסינן קטנים אי מחייבי אמאי פריך אקטנים ולא אגדולים דמיתני ברישא דאמאי חייבין כי אכלו כמ"ש התו' ומה שכתבו דטפי פריך להדיא אקטנים מ"מ קשה אמאי לא פריך סתמא אכלוה מי מחייבי דהוה קאי אתרוייהו. ועוד כתבו התו' דליכא לאוקמי כגון שהניח להן אביהן אחריות נכסים ולהכי א"ש וכו' דהא לא פטרינן מהאי טעמא אלא לסומכוס ולא לרבנן ודבריהם תמוהי' דהא פלוגתא דסומכוס ורבנן לא מיתוקמא אלא כשעדיין הגזילה בעין ולא מחייבי רבנן אפילו הניח להן אביהן אחריות נכסים אלא א"כ הגזילה בעין דכשאין הגזילה בעין וגם לא הניח אביהן אחריות נכסים פשיטא דלא קא מחייבי רבנן דאם לא כן מאי פריך קטנים מי מיחייבי דהא הך ברייתא רבנן היא ואפי' הניח להן אביהן אחריות נכסי' אפ"ה כשאין הגזילה בעין צ"ל דלא מחייבי רבנן דאי לאו הכי מאי דוחקי' דרב פפא דמגיה ברייתא דהניח לפניהן ועדיין לא אכלם קאמר לוקמי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים ולהכי מחייבי אפי' אכלום וע"ק דקאמר קטנים מי מחייבי לא יהא אלא דאזיק אזוקי משמע דבעי למימר דפטירי לגמרי אפי' כשהגדילו אא"כ דומיא דהזיקו דקטן שהזיק והגדיל פטור ואי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים איירי אמאי פטירי נהי דהשתא פטירי משום דאין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כשהגדילו מיהא מיחייבי לשלם גזילת אביהן מנכסיו. לכך נראה דשפיר גרסינן קטנים והא אמרת קטנים פטורים דלא ניחא ליה לאוקמינהו אליבא דתנאי והא דלא פריך אכלום מי מחייבי משום דאיכא למימר דסומכוס ורבנן כשאין הגזילה בעין אלא שהניח להן אביהן אחריות נכסים וברייתא נמי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים איירי ולהכי מיחייבי לרבנן לכך פריך מקטנים אקטנים דברייתא קמייתא על כרחו נמי כשהניח להן אביהן אחריות נכסים איירי מדקתני גדולים חייבין ומשני רב פפא שעדיין לא אכלו' ולהכי מיחייבי וקמיית' כשאכלום והניח להן אחריות נכסים איירי לכך גדולים חייבים קטנים פטורין השתא דאין מקבלין עדות שלא בפניהם ותרוייהו כרבנן דלא פליגי רבנן עליה דסומכוס אלא כשהגזילה קיימת ונראה דקיי"ל כרבנן וכ"כ ב"י בשם בעל התרומות בסי' כ"ח ודלא כרבינו נסים שכתב דקיימא לן כסומכוס ובשלחן ערוך סי' שס"א כתב מת והוריש הגזילה לבניו וכו' אם אוכלה קודם יאוש חייבין לשלם לאחר יאוש פטורין ואם הניח אביהן נכסים חייבין לשלם ואין חילוק בזה בין גדולים לקטנים משמע דס"ל דקטנים חייבין כשאכלוה אם הניח להן אביהן נכסים ולפי מה שפירשתי אפילו לרבנן קטנים פטורין בכי האי גוונא אפילו הניח להן נכסים אלא אם כן הגזילה קיימת וכן נראה עיקר:
הכי קאמר הניח לפניהם ועדיין לא אכלום מדלא קאמר תני ועדיין לא אכלום משמע דאינו מגיה הברייתא אלא מפרש אותה ותימה דהא בהדיא ואכלום קתני ושמא י"ל דס"ל לרב פפא דברייתא תרתי קתני ולצדדין קתני והכי קאמר הניח לפניהם ועדיין לא אכלום ואכלום בין גדולים בין קטנים חייבים פי' אם עדיין לא אכלום קטנים נמי חייבים ובאכלום גדולים מיהא חייבים ורב פפא לא קמפרש אלא הניח לפניהם לחודא:
אמר קרא והועד בבעליו ולא ישמרנו נראה דמייתי ראיה כי היכי דהתם לאו אהנך סהדי לחודא מפקינן ממונא כל כמה דלא אתו סהדי אחריני ומסהדי דנגח ארבעה פעמים אפ"ה בפני בעלים בעינא הכא נמי אע"ג דלא מסקינן ממונא אעידי קיום לחודא אלא אהנך דחתימי אשטרא אפ"ה בפני בעלים בעינן:
ואי אמר נקוט לי זימנא נקטינן ליה כתב הטור סי' צ"ח דנקטינן ליה תלתין יומין ולפי זה ניחא מה שכתב הטור בסי' ק"ו בשם הרמ"ה שאם הוא קרוב בכדי שיכול השליח לילך ולבא תוך קל"ח ימים מודעינן ליה ונראה דקכ"ח ימים גרסי' והיינו במספר תשעין יומין דפתיחה ותלתין יומין דנקטינן ליה זימנא ותמניא דנטרינן ליה בה"ב ובית יוסף כתב שם דטעות סופר הוא ולא פירש דבריו כלל:
מר אחא פירש"י ז"ל זה שמו דליכא למימר אחא שמו ומר אחא כמו מר עוקבא דהא איניש אלמא הוה וליכא למימר דמר אחא לוה הוה ולא היה בעיר ומלוה דידיה גברא אלימא הוה דא"כ שהה למר אחא נטר או המתין למר אחא מיבעיא ליה וכי האי גונא אשכחן בסוף פרק כיצד צולין אמרו ליה מאי טעמא קרית לך רב הונא אמר להו בעל השם אני ופירש"י ז"ל מקטנותי כך קוראין לי רב הונא:
האי שלוחא דרבנן מהימנינן ליה כבי תרי פירש"י ז"ל שליח דרבנן שהלך להזמין איש לדין וחזר ואמר לב"ד אינו רוצה לבא וקשה דמאי קמ"ל דהא בסמוך קאמר רבינא דאפילו אפומא דאיתתא יהבינן זימנא דסמכינן עלה ומשמתינן ליה כל שכן שלוחא דרבנן ונראה דאתי לאשמעינן נמי שאם אמר פלוני הקלני או הקלה הדיין מהימנינן ליה ומשמתין אותו על פיו וכן כתב הרמב"ם ז"ל: