אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף קיא

דף קי

זה זכה בשלו וזה זכה בשלו מדפריך סתמא ולא קאמר הניחא לרבנן דאמרי יחזור אשם כולי אלא רבי יהודה קשיא משמע דבין לר' יהודה בין לרבנן פריך ותימה דהא לרבנן ניחא דקנסוה ליהויריב דקבלו אשם מקמי כסף ואפי' לרבי יהודה לא הוה ליה למימר זה זכה בשלו וזה זכה בשלו דדלמא כתנא דמתניתין ס"ל דבכי האי גונא קנסינן ליהויריב דקבלו אשם מקמי כסף אלא הכי איבעי לי' למימר אמאי יחזיר כסף אצל אשם ויש לדחוק דהכי קאמר כיון דאמר יחזיר כסף אצל אשם אלמא לא קניס ליהוריב וזכה בשלו א"כ זה זכה בשלו וזה זכה בשלו מיהו פשטא דשמעתא משמע דלמסקנא הכי אית ליה לר' יהודה דכי יהיב להו לכל חד במשמרתו זה זכה בשלו וזה זכה בשלו וקשה מנא ליה לש"ס למימר הכי דלמא בכי האי גוונא כיון דידעיה עביד כדין ויהויריב עביד שלא כדין ס"ל דקנסינן ליהויריב כתנא דמתניתין ולא אמר יחזיר כסף אצל אשם אלא היכא דתרוייהו עבוד שלא כדין דקסבר כיון דידעיה קבל שלא במשמרתו ראוי לקנוס יותר מיהויריב וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב דר' יהודה דפליג אברייתא בש"ס במתניתין מודה ע"כ נראה דאיפכא גרסינן בברייתא נתן כסף ליהויריב ואשם לידעי' יחזיר כסף אצל אשם דברי ר' יהודה וחכמים אומרים וכו' והשתא פריך שפיר היכי דמי והכי גרסינן אילימא דיהיב כסף ליהויריב במשמרתו דיהוידי' ואשם לידעיה במשמרתו דידעי' זה זכה בשלו וזה זכה בשלו דבכי האי גונא כיון דיהיב כסף מקמי אשם בין לרבי יהודה בין לרבנן כל אחד זכה בשלו כדאמר במתני' דבכי האי גוונא יצא. וגרסינן אמר רבא הב"ע דיהיב כסף ליהויריב במשמרתו דידעיה ואשם לידעיה במשמרתו דידעיה ר' יהודה סבר כיון דלא משמרת דיהויריב היא קנסינן ליה הלכך יחזיר כסף אצל אשם ורבנן סברי שלא כדין עבד ידעי' דקבלו אשם מקמי כסף הלכך לדידהו קנסינן. והכי איתא בהדיא בתוספתא דבבא קמא פרק עשירי דקתני התם נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעי' יחזיר הכסף אחר אשם דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אשם אחר כסף וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' גזילה שכתב נתן את הכסף לאחת מן המשמרות ואת האשם למשמרת זו שהיא שבתה יחזיר הכסף אצל האשם לאנשי המשמרה הקבועה שהמשמר' שלקחה כסף בלא שבתה לא זכתה ומוציאין מידה משמע דגריס כגרסת התוספתא ופסק כרבי יהודה. ובפי' המשניות להרמב"ם ז"ל כתב בהדיא וז"ל וכשנתן כסף ליהויריב ואשם לידעיה והי' המשמרת משמרת ידעיה בזה חולקין רבי יהודה וחכמים רבי יהודה אומר משמרת יהויריב עברה שנטלה הכסף כיון שאין לה במשמרת זו שום דבר וחכמים אומרים משמרת ידעיה עברה שנטלה האשם בלא כסף וכו' עכ"ל ובסמוך נמי גרסי' אמר רבי לדברי ר' יהודה אם קדמו בני ידעיה והקריבו את האשם יביא אשם אחר ויקריבוהו בני יהויריב וכו' ובתר הכי גרסי' כגון דנפק משמרתו דידעיה ולא תבעו ועוד נראה דבסמוך שפיר גרסינן אם קדמו בני יהויריב והקריבו וכו' דכי היכי דפליגי רבי יהודה ורבנן כשקבלו בני יהויריב כסף במשמרה דבני ידעיה הכי נמי פליגי כשקבלו בני ידעיה כסף במשמרת דבני יהויריב דחד טעמא הוא ואפשר דאיכא שום ברייתא דפליגי בהכי בהדיא ועלה קאי הא דאמר ר' אם קדמו בני יהויריב והקריבו וכו' וכן משמע מפי' המשנה להרמב"ם ז"ל וכן צ"ל בתוספת' שם דברישא תני נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעי' יחזיר הכסף וכו' ובתר הכי קתני אמר רבי אם כדברי ר' יהודה והקריבו בני יהוריב את האשם לא נתכפר לו אלא א"כ קיים אשם יחזיר כסף מבני ידעיה וכו' משמע דפליגי נמי כשקבלו בני ידעיה כסף במשמרת דבני יהויריב ועלה קאמר רבי אם כדברי רבי יהודה וכו':

ואמר רבא העולה עולה ראשונה איצטריך לאתויי מלתא דרבא דלא תימא לעולם עולות מוספין קודמין ותנא בשאר ימות השנה דליכא מוספין איירי והא דקאמר מניין שלא יהא דבר קודם לאו אשאר עולות קאמר אלא אחטאת ואשם ושאר קרבנות קאמר מניין שלא יהיו קודמין לעולת תמיד ויליף לה מדכתיב וערך עליה העולה רישא דקרא ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה פי' דעולה עורכין עליה מתחילה אלמא דעולה קודמת לחטאת ואשם אבל מוספין כיון דאינהו נמי עולות נינהו קודמין אפי' לעולת תמיד מדכתיב מלבד עולת הבקר השתא דיליף לה רבא מיתורא דה"א דהעולה עולה ראשונה שבפר' פנחס ולא יליף לה מפשטא דקרא כדפי' אלמא קסבר דילפי' מינה דדוקא עולת תמיד עורכין עליה תחילה ולא שאר עולות ולכך יליף לה מה"א דמשמע העולה המיוחד' דהיינו עולה ראשונה שבפרשת פנחס לאפוקי שאר עולות דהתם דהיינו עולות המוספין דקחשיב להו התם ש"מ דתמיד קודם למוספין:

סליק פרק תשיעי

הגוזל מאכיל פרק עשירי

רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ולא ניחא ליה למימר כדרמי בר חמא דמתני' בגזילה קיימת איירי דלא מסתבר ליה לאוקמי מתני' וברייתא דבסמוך בתרי טעמי מתני' לאחר יאוש ובריית' קודם יאוש דמשמע ליה דברייתא אמתני' קיימא לכך מפרש לה סיפא דמתניתין דואם היה דבר שיש בו אחריות כדקתני ברייתא ה"ה דהוה מצי לאוקמי תרוייהו ברייתא ומתניתין לפני יאוש ודלא כרב חסדא אלא דמילתא דרב חסדא מסתבר ליה ולרמי בר חמא לא ניחא ליה למימר כדרבא דמדקתני סיפא ואם היה דבר שיש בו אחריות משמע דבגזילה קיימת איירי אע"ג דהשתא מיתוקמא ברייתא ומתני' בתרי טעמי לא חייש דקסבר דברייתא לאו אמתני' קיימא כיון דאין הלשונות שוות דבמתניתין קתני ואם היה דבר שיש בו אחריות וברייתא תני ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים משמע ליה דהא כדאיתא והא כדאיתא ורש"י ז"ל כתב רשות יורש כרשות לוקח דמי והויא לה כרשות אחרת וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות משמע אפילו לכאורה דרמי בר חמא אאוקימתא דרב חסדא סמיך ואי אפשר לומר כן דהא רמי בר חמא לית ליה הא דרב חסדא אלא דסבירא ליה דמתניתין על כרחך לאחר יאוש איירי כיון דלדידיה בגזילה קיימת עסקינן. וא"ת לרמי בר חמא דמתניתין בגזילה קיימת איירי אמאי תני סיפא חייבין לשלם חייבין להחזיר מיבעיא ליה ושמא איידי דתני רישא פטורין מלשלם דאיירי נמי כשאין גזילה קיימת דקתני הגוזל ומאכיל תני נמי סיפא לשון תשלומין:

רב חסדא מוקי לה לאחר יאוש כתבו התו' דלרב הא דקתני אין גזילה קיימת פטורין ה"ה דה"מ לפלוגי בגזילה קיימת גופא אלא דניחא ליה לאשמעינן כו' ועוד נראה דלהכי קתני אין גזילה קיימת פטורין משום סיפא לאשמעינן דאם הניח להן אביהן אחריות חייבין אפי' כשאין גזילה קיימת:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה