אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף קי

דף קט

לבעלי מומין טהורין כתבו התוספות תימה ועורה אמאי הויא לבעלי מומין דבריהם תמוהים דמאי קושיא והא משנה מפורשת היא ריש פ' טבול יום דכל שאין לו בבשר אין לו בעורה ועוד לעיל גבי זקן וחולה דקאמר נמי עבודתה ועורה לאנשי משמר הוה להו לאקשויי עורה אמאי הוי' לאנשי משמר:

למאי נפקא מינה לאפוקי ממתניתין כתבו התוספות תימה אמאי לא קאמר לאפוקי מדרבא כדאמר לעיל נראה דלא קשה מידי דשאני לעיל דבעי למימר דאשם זה איל ולא קרייה רחמנא אשם לא לקרן ולא לחומש א"כ שפיר ליתא לדרבא דהא טעמא דרבא משום דאשם קרייה רחמנא אבל הכא בעי למימר דאשם זה חומש לא מצי למימר לאפוקי מדרבא דכיון דחומש קרייה רחמנא אשם ע"כ איתא למילתיה דרבא לענין חומש שאם נתנו בלילה או לחצאין לא יצא וא"כ קרן שהחזירו בלילה או לחצאין נמי לא יצא כדרבא אע"ג דלא איקרי אשם דהא קרן חמיר טפי מחומש שהרי קרן מעכב ואין החומש מעכב וכיון דהחמיר הכתוב אפילו בחומש דקיל דבלילה לחצאין לא יצא כל שכן בקרן דחמיר לכך צריך לומר לאפוקי ממתניתין וכולי והא דקאמר אדרבה חומש מעכב לאו דחומש מעכב ולא קרן קאמר דהא ודאי דקרן חמיר מחומש אלא כלומר אדרבא איפכא ממאי דתני במתניתין דבמתניתין קתני דחומש אינו מעכב וקמ"ל דחומש מעכב:

או אינו אלא מושב זה כפל כתבו התוספות תימה היכי מ"ל זה כפל והלא אין מחייב בהודאה. נראה דלאו קושיא היא דנהי דוהתודה כתיב ברישא מכל מקום ניחא ליה טפי לאתויי קרא דוהשיב את אשמו בראשו דמשמע בהדיא דלא איירי אלא בממון המשתלם בראש אבל הא דכפל לא מחייב בהודאה לאו בהדיא כתיב אלא מדרשה נפקא לן דכתיב אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו ועוד דניחא ליה לאתויי קרא דכתיב בהך פרשה גופא:

או דלמא גזל הגר ממונא הוא אע"ג דיליף מיניה בפשיטות שאם החזירו בלילה או לחצאין לא יצא הימנו משום דבשעת השבה פשיטא ליה דאשם בעינן דכתיב והשיב את אשמו אבל לאחר שהשיב קמיבעיא ליה הכהנים רשאין לחלוק זה כנגד זה.

וגזל הגר כתבו התוספות תימה אמאי חשיב גזל הגר מעשר במדינה דכי היכי דאמר רבא החזירו בלילה ולחצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא ה' החזירו במדינה כדין אשם יש לומר דהנך מלתא ודאי לא מקשינן ליה לאשם דאשם צריך להקריבו במקדש וגזל הגר כיון דחולין הוא אסור להכניסו במקדש כדאמרינן בפרק הרואה ומקדשי תיראו אסור לאדם שיכנס להר הבית באפונדתו או במעות הצרורין לו בסדינו ועוד הגוזל את הגר דבר טמא ונשבע לו ומת הגר ובא להחזירו לכהנים וכי מכניסין טומאה למקדש אם כן צ"ל דלהך מילתא לא קרייה רחמנא אשם דלא אפשר הוא:

אדעתא דהכי לא יהיב ליה כולי כתבו התוספות משום דבכל הנך בדידי' לחודיה קיימא מילתא אבל אדם שקנה מחבירו ונתקלקל במוכר נמי תליא מילתא. ועוד נראה דטעמא דאביי משום דלא שכיח לגמרי דמיית איניש קודם שיקריב קרבנו ולא איבעי לאסוקי אדעתיה ולאתנויי לכך אמרינן דאדעתא דהכי לא יהב ליה אבל הקונה מחבירו דבר ונתקלקל מילתא דשכיחא הוא הלכך אפילו נתקלקל קלקול דלא שכיח כיון דאיכא נמי דשכיחי הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולאתנויי וכיון דלא אתני אמרינן דאדעתא דהכי קנה ולהכי פריך מחטאת ואשם שמתו בעליו ומיבמה נמי שמת בעלה ונפלה לפני מוכה שחין דלא אמרינן אדעתא דהכי לא אפרשיה ואדעתא דהכי לא קדשה אף על גב דלא שכיח דמיית בלא בנים או קודם שיקריב:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה