תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף קט
אין לו תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו מדלא קאמר עד שיתננה לכהנים משמע דלא בעי למיתבה לכהנים דאין צריך אלא להוציא גזילה עצמה מתחת ידו כגון לב"ח בחובו או נותנה לצדקה והשתא מתוקמא מתני' שפיר כרבי עקיבא אפי' לפי הרמב"ם ז"ל דעושה עמהן חשבון ואינו מפסיד אלא מוציא גזילה מתחת ידו דר"ע נמי הכי אית ליה ואם תאמר כיון דלר' עקיבא נמי לא בעי למיתבה לכהנים אם כן לקמן פריך אליבא דר' יוסי הגלילי גזל הגר דאמר רחמנא למיתבה לכהנים היכי משכחת לה תקשה נמי אליבא דר"ע היכי משכחת לה וי"ל דלא סגי ליה לרבי עקיבא כשמוציא גזילה מתחת ידו אלא כשזקפו עליו במלוה אבל לא זקפה עליו במלוה צריך למיתבה לכהנים וכן משמע בהשגת הראב"ד:
או דלמא אורחא דקרא הוא לעיל בפרק קמא גבי הא דקתני השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כתבו התוספות היינו דווקא היכא שהפרשה נאמרה בלשון זכר כההיא דריש תמור' אבל היכא דכתב איש בהדיא התם צריך ריבוי כההיא דפרק ארבע מיתות איש כי יקלל אין לי אלא איש אשה מניין וצריך לומר דרבינא לא הוה ידע ברייתא דפרק ארבע מיתות דאי ידע אם כן היכי בעי למימר דאורחא דקרא הוא והא הכא בהדיא כתיב איש בעי ריבוי:
איש אתה צריך לחזור אחריו כו' נראה דהא דצריך לחזור אחריו יליף לה מדכתיב ואם אין לאיש גואל עיין עליו כדדריש בפ' כיצד אשת ובן אין לו עיין עליו ובקדושין וזרע אין לה עיין עליה הכא נמי ואם אין לאיש עיין עליו יחזור אחריו אם יש לו גואלים:
קטן אי אתה צריך לחזור אחריו וא"ת והא אין נשבעין על טענת קטן וכהנים אין להן זכיי' בנכסי הגר אלא א"כ נשבע הגזלן כדתנן לקמן וי"ל כגון שנשבע מעצמו כמ"ש התוספות לעיל אמתניתין לעיל דהגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו:
דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס לרשותו כו' וא"ת ישראל בגזל הגר יוכיח שיש לכהן של אותו המשמר חלק בו קודם שנכנס לרשותו אפילו הכי משנכנס לרשותו מוציאין אותו מידו ואין כולו שלו וי"ל דהכי ילפינן ומה דבר שאין לו חלק בו עד שיכנס לרשותו כשיכנס לרשותו כדין קודם שיש לכהנים חלק בו אינן יכולים להוציאו מידו דבר שיש לו חלק בו כו' משנכנס לרשותו קודם שיש לכהנים חלק בו אינו דין דאינן יכולין להוציאו מידו והשתא ליכא למימר ישראל בגזל הגר יוכיח דשאני התם שנכנס לרשות הכהן שלא כדין שקודם שבא לידו כבר יש לכל שאר הכהנים שבאותו המשמר חלק בו ושלא כדין בא לידו:
אחוזתו מה ת"ל כתבו התוספות דאיצטריך אחוזתו משום דה"א שהיא שלו דהוה ילפינן כהן כהן מגזל הגר וכו' מיהו פשטא דברייתא לא משמע הכי דמשמע דאיצטריך אחוזתו להוציאו מקל וחומר ושמא י"ל דמשום ק"ו איצטריך למיכתב אחוזתו ואע"ג דאיכא למימר דיו מ"מ הוה ילפינן שיטול מיהו חלקו בשל עצמו מק"ו בשל אחרים הוא זוכה ליטול חלקו בשל עצמו לא כ"ש לכך כתיב אחוזתו לאשמעינן דאפי' חלקו אינו נוטל. והשתא ניחא דקאמר הא כיצד משום דקשיא ליה למה לי אחוזתו תיפוק ליה דאיכא למימר דיו וקאמר דלהכי איצטריך לומר דיוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים כלומר דוקא לאחיו ולא לדידיה דאפי' חלקו אינו נוטל ומסכת ערכין גרסינן ומתחלקת לאחיו ולא גריס לכל אחיו ולפי זה ניחא קצת טפי וכן לעיל גבי גזל הגר דקאמר אלא גזילות יוצא מתחת ידו ומתחלק כו' היינו נמי שמתחלק לאחיו דווקא אע"ג דמק"ו ראשון מצינו שפיר למילף שיטול מיהא חלקו מ"מ תנא דברייתא אשדה אחוזה סמיך ואגזירה שוה דלכהן כדמסיק ולהכי נקט לישנא דמניין משום דמקרא מייתי לה כדמסיק:
הא כיצד אם היה בעל מום כו' תימה מאי קשיא ליה דקאמר הא כיצד וי"ל דמה שהכהן נוטל בשרה ועורה הוא בשביל עבודתו שטרח והקריב וא"כ הא בהא תליא דאם אין הכהן מקריב הקרבן פשיטא שאינו נוטל עבודת' ועורה וכן אם אינו נוטל עבודתה ועורה פשיטא שאינו מקריב שאלו היה מקריב אמאי אינו נוטל והיינו דקאמר הא כיצד כלומר תרי קראי למה לי לא ליכתוב אלא ובא בכל אות נפשו ושרת לומר שבא ומקריב קרבנותיו בכל שעה וממילא שמעינן דעבוד' ועורה שלו כיון דהא בהא תליא אי נמי לא לכתוב אלא ואיש את קדשיו לו יהיו למילף מיניה דעבודה ועורה שלו וממילא שמעינן דבא ומקריב בכל עת קרבנותיו ומשני דאיש את קדשיו איצטריך לבעל מום שיהא עבודתה ועורה שלו דבעל מום ליכא למילף מושרת כיון דלא חזיא להקרבה הוה אמינא דבשרה ועורה נמי אינו שלו כתב רחמנא ואיש את קדשיו לו יהיו וקרא דושרת איצטריך לזקן וחולה דנותנה לכל כהן שירצה דזקן וחולה ליכא למילף מאיש את קדשיו לו יהיו כיון שאינו ראוי לאכול וצריך ליתן עבודתה ועורה לאנשי משמר והוה אמינא דלא מצי נמי למעבד שליח להקרבה כתב רחמנא ושרת הכהן מקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה ולפ"ז גירסא שנייה שכתב רש"י ז"ל ליתא: