אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף קח

דף קז

בעי רב פפא תרי חומשי או תרי כפילי בחד גברא מאי כתבו התו' תימה מאי קמיבעי' ליה הא מתני' היא דמייתי לעיל השביע עליו חמשה פעמים בין בפני ב"ד וכו' וכפר חייב על כל אחת ואחת נראה דלא קשה מידי דהתם לענין קרבן איירי כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שבועות כפר ונשבע ארבעה או חמשה פעמים הרי זה חייב קרבן אשם על כל שבועה ושבועה ואף ע"ג דר' שמעון קאמר לה דקתני התם אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ויכול לחזור ולהודות וסתם רבי שמעון היינו ר' שמעון בן יוחאי ורבי שמעון בן יוחאי אית ליה בר"פ מרובה דאין חומש ואשם משתלם במקום שיש כפל שאני התם משום דכפל בכלל תשלומין הוא שהרי למפקיד יהיב ליה וכיון דלא הוה ממון המשתלם בראש לא מחייב לא חומש ולא אשם אבל קרבן אשם דלאו בכלל תשלומין הוא דקרבן לה' הוא שנא' ואת אשמו יביא לה' שפיר מחייב על כל שבועה ושבועה דממון המשתלם בראש הוא כיון דלא משלם לנפקד יותר מן הקרן אבל בתרי חומשי ותרי כפילי קמיבעיא ליה אי אמרינן כיון דחומשא וכפילא קמייתא בכלל תשלומין נינהו שהרי למפקיד יהבינן להו לא הוי ממון המשתלם בראש ולא משלם אידך חומשא וכפלא או דלמא לא קפיד קרא אלא בתרי גווני ממונא אבל חד גוונא משלם:

טען טענת אבד ונשבע והודה וחזר וטען כו' כתבו התוספות נראה דלא גרסינן והודה כו' ודוחק למחוק הספרים לכך נראה דשפיר גרסינן ליה ומה שהקשו דאם כן כבר מתחייב באונסין ושוב לא כפר מידי יש לומר כגון שבאו אח"כ לפני בית דין אחר שלא ידעו מתביע' ראשונה כלום וכיון דאיהו בעי למיפטר נפשיה בטענתו לפני ב"ד האחר הוי כופר שפיר ובסמוך נמי הא דקאמר וחזר וטען טענת גנב ונשבע בשני בתי דינין איירי ולכן השביעוהו וכ"כ הרב המגיד. והשתא לעיל בבעיא דרמי בר חמא אין אנחנו צריכין לדחוק ולפרש דהא דקאמר וחזר וטען טענת אבד שאומר מה שנשבעתי שנגנב לא כי אלא אבד כמ"ש התוספות דשפיר יש לפרש שאמר אחר שבועה אבד ובשני בתי דינין מיירי וכיון דבעי למיפטר נפשיה בטענתו לפניהם כופר ממון הוא ומחייב. ולפי זה מה שכתבו התוספות לעיל תימא דע"כ כשבאו עדים אקמייתא ואומרים באותה שעה ראינוהו ברשותו ונמצא שמכחישין גם שבועה שנייה כו' לאו קושיא היא כיון דאיירי שאמר אחר שבועה אבד והא דאמר לעיל שכבר יצא בשבועה ראשונה איירי שאותו בית דין עצמו השביעוהו כמ"ש התוספות אי נמי שאני לעיל דלא באו עדים והכחישוהו על טענתו בבית דין ראשון ולכך מה שנשבע בבית דין שני לאו שבועת דיינין היא דלא בעי למיפטר נפשיה כיון שכבר נפטר בב"ד ראשי ולא הכחישוהו:

רבה זוטא בעי לה הכי תימא כיון דהך בעיא מילתא אחריתי היא ולא שייכא מידי לפלונתייהו דאביי ורבא דלעיל אם כן מאי בעי לה הכי דקאמר הוה ליה למימר בעי רבה זוטא נגנבה באונס והחזיר כולי מהו. ועוד מדקאמר נגנבה באונס והחזיר גנב משמע דלא קמיבעיא ליה אלא בשומר שכר אמאי לא קמיבעיא נמי בשומר חנם והוה ליה למימר סתמא נגנבה והחזיר גנב כולי ונראה דדוקא בשומר שכר קמיבעיא ליה אבל בשומר חנם דקיל משומר שכר מיפשט פשיטא ליה דכיון דנגנבה כליא ליה שמירתו ולא אמרינן כיון דהדרה הדרה לשמירתו והיינו דקאמר ש"ס רבה זוטא בעי לה הכי אפלוגתייהו דאביי ורבא קאי דתרוייהו אית להו שיש חילוק בין שומר חנם לבין שומר שכר בנגנבה והוכר הגנב לאביי קודם שבועה ולרבא אחר שבועה והיינו משום דשומר חנם כיון דקיל אע"ג דהוכר הגנב אמרי' דכליא שמירת' כשנגנבה ונסתלק וקאמר דרבה זוטא נמי אית ליה להך סברא שיש לחלק בין שומר חנם לשומר שכר לענין אי כליא ליה שמירתו כשנגנבה אי לאו אלא דאיהו לענין החזיר גנב בבית שומר קאמר ולא לענין הוכר הגנב ואיהו מיבעי' בעי לה ודוקא בשומר שכר אבל בשומר חנם מפשט פשיטא ליה דאמרינן כליא ליה שמירתו:

או שאין לו לוה ובעלי חוב באים ונפרעים פירש"י ז"ל או שאין לו נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו ואין הלשון משמע כן דאי שאין לו משמע דאין לו כלל ואם כן ממאי נפרעים. ועוד דמפרש לוה מאחרים ומשיב לאחיו ולפירושו עיקר חסר דהוה ליה למתני לוה ונותן לאחיו וב"ח באים ונפרעים ועוד קשה דבגמרא קאמר רב יוסף אמתני' אפי' לארנקי של צדקה פי' אם אינו מוציא יורש לאביו מדלא קאמר בהדיא ואם אין לו יורשים נותן לארנקי של צדקה משמע דמתניתין איירי נמי בהכי ולפירושו לא איירי מתני' אלא כשיש לו יורשין. לכך נראה דהא דקתני או שאין לו היינו שאין לו לגזלן לא אחין ולא בנים לוה וב"ח באין ונפרעין דאע"ג דלא מצי למעבד השבה מ"מ צריך להוציא גזילה עצמה מתחת ידו לכך נותנה לב"ח בחובו או לצדקה כדאמר רב יוסף וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולפ"ז הא דקאמר רב פפא בש"ס וצריך שיאמר זה גזל אבי לאו אנותן לארנקי של צדקה לחודא קאי אלא אלוה ובעלי חוב באים ונפרעין דמתני' נמי קאי דכל היכא דלא עביד השבה ליורשים צריך להודיע ולומר זה גזל אבי דמאי שנא ב"ח מארנקי של צדקה וכן כתב הרמב"ם ז"ל מיהו קצת קשה לפי' הרמב"ם ז"ל הא דקאמר רב יוסף אפי' לארנקי של צדקה מאי אפי' דקאמר דהא לוה וב"ח באין ונפרעין דמתני' לא עדיף מנותן לארנקי של צדקה כיון דלא עביד נמי השבה ליורשין אבל לפירש"י ז"ל ניחא דלוה מאחרים ומשיב לאחיו קאמר:

הרי זה משלם קרן וחומש ואשם לבניו או לאחיו כתב הרמב"ם ז"ל דכשנותן גזילה לאחיו עושה עמהן חשבון פי' ונוטל מנכסי אביהן נגד הגזילה ואינו מפסיד ולפ"ז הא דקתני ואם אינו רוצה אנותן לבניו לחודא קאי דאי בנותן לאחיו אמאי אינו רוצה הא לא מפסיד. ועוד נראה דהרמב"ם ז"ל לא הוה גריס ואם אינו רוצה אלא הכי גרסינן ואם אין לו כו' כדקתני סיפא דמתני' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה