תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף קו
איתיביה רב אחא בר מניומי כתבו התוספות פי' בקונטרס דלא פריך אלא מרישא ואין נראה דהא רבא כו' וכתבו עוד דהא פשיטא דלא אמר בטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים שיהא פטור אבל בהודה סלקא דעתיה דרב פוטר ודבריהם תמוהים כיון דס"ד דבהודה פוטר רב א"כ הדרא קושיא לדוכת' אמאי לא פריך רב אחא בר מניומי מסיפא דקתני היכן פקדוני א"ל נגנב כו' הודה מעצמו משלם קרן חומש ואשם וסיפא לא מיתוקמא בקפץ וא"כ קשיא לרב דפוטר בהודה ונראה דפירש"י ז"ל נכון הוא דרב אחא בר מניומי ידע שפיר דכל הודה לא אמר רב כדמסיק רבא בסמוך ורבא דפריך לקמן מהודה לאו אמילתא דרב פריך דהא איהו גופיה מסיק דכל הודה לא אמר רב וליכא למימר דהוא מותיב לה והוא מפרק לה מדלא קאמר ש"ס הכי ועוד דא"כ לא הוה ניחא לישנא דאלא אמר רבא אלא נראה דרבא אדרב המנונא פריך דרבא דייק דס"ל לרב המנונא דבהודה נמי קאמר רב דפטור דאי לאו הכי לא הוה פריך מידי מהא דקתני הואיל ויכול לחזור ולהודות ולהכי קא מותיב עליה דהיאך אפשר לומר כן דבהודה נמי פטור דא"כ תיקשי ליה הך ברייתא דבעל בית שטען טענת גנב בפקדון כו' דלא מצית מוקמית לה לא בקפץ ולא חוץ לב"ד אלא ודאי צ"ל דבהודה לא קאמר רב ואם כן ליתא נמי לתיובתא דרב המנונא ואמאי דחיק נפשיה לאוקמי בשינוייא דחיקא דלצדדין קתני וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב אלא אמר רבא לא תשנייה לתיובתא דרב המנונא לצדדין קתני משמע דס"ל לרש"י ז"ל דרבא אדרב המנונא קא מותיב לה לפי מאי דס"ל לרב המנונא דבהודה נמי קאמר רב ולפי"ז רב אשי דאמר בסמוך רב המנונא הכי קא קשי' ליה פליג אדרבא וס"ל ורב המנונא נמי הוה ידע דכן הודה לא אמר רב והכי קא קשיא ליה כו' ולהכי איצטריך לשנויי לצדדין קתני:
כאן בקפץ כתבו התוספות תימה א"כ אמאי נקט בריש' טוען טענת אבד אפי' בטוען טענת גנב הוה מצי למינקט דלא מחייב כפל כיון שקפץ. יש לתרץ דמי קתני אינו משלם אלא את הקרן משלם את הקרן קתני ואיכא למימר דאתי לאשמעינן דאפי' בטוען טענת אבד דבלא קפץ אינו משלם אפי' את הקרן בקפץ מיהא משלם את הקרן וסיפא נמי קמ"ל דבטוען טענת גנב משלם כפל בשלא קפץ אע"ג דבקפץ אינו משלם אלא את הקרן. ומיהו התו' לטעמייהו אזלי שכתבו בריש פ' מרובה דריש' נקט שאכלו לרבות' דאע"ג שאבדו מן העולם פטור מן הכפל בטענת אבד וסיפא נקט שגנבו לרבות' דאע"פ שהוא בעין חייב כפל בטוען טענת גנב:
הכא במאי עסקינן שאכלו נבלה קצת תימא כיון דברייתא לא אתי לאשמעינן אלא הא דמשלם תשלומי כפל א"כ אמאי נקט שאכלו ואיצטריך לאוקמי בדוחק שאכלו נבלה הוה ליה למימר והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל וי"ל דרישא דמתניתין בפרק ארבעה שומרין ורישא דברייתא בתוספתא קתני היכן שורי אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו אינו משלם אלא הקרן ואיידי דתני רישא שאכלו לאשמעינן דאע"ג שאבדו מן העולם אינו משלם אלא הקרן תני נמי סיפא שאכלו:
כרבי מאיר להכי דחיק לאוקמי כרבי מאיר דסתם משנה רבי מאיר היא כן כתבו התוספות בפרק ארבעה שומרין:
אלא חדא מתרי ותלתא נקט כלומר אלא מאי אית לך למימר אמאי לא משני בשותף שטבח שלא מדעת חבירו משום דחדא מתרי נקט אם כן הכא נמי איכא למימר דאיתא להא דרבא דאמר צא תן לו כו' והא דלא משני הכי משום דחדא מתלתא נקט ולכך לא קאמר ש"ס אלא חדא מנייהו נקט:
ולישני ליה כגון שעמד בדין כתבו התוספות דאף על גב דהשתא צריך להוסיף על הברייתא ולפרש בדוחק מכל מקום אוקימתא דאכלו נבלה דוחק יותר וקצת קשה דאם כן מאי משני אלא חדא מתרי ותלתא נקט דמ"מ טפי הוה ליה למינקט חדא מהנך דלא הוה דוחק כולי האי: