תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף קה
אמר רבא גזל שלש אגודות כו' כתבו התוספות מדנקט רבא והוזלו משמע דפשיטא ליה דאם גזל ג' אגודות שוות שתי פרוטות והחזיר לו שתים דאין צריך להחזיר לו שלישית כו' דבריהם נראים תמוהים דמה הוצרכו למידק הך מילתא מהא דרבא והלא ממתניתין משמע הכי בהדיא דקתני מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אין צריך לילך אחריו והיינו משום כיון דמעיקרא בשעת גזילה לא הויא הך פחות משוה פרוטה ממונא אף ע"ג דהוי ממונא ע"י צירוף כיון דהשתא ליכא ממונא אין צריך לילך אחריו והיינו ממש כי הך דגזל ג' אגודות שוות שתי פרוטות והחזיר לו שתים מהן שכתבו התוספות ושמא התוספות ס"ל דה"א דיש לחלק דאע"ג דאין צריך לילך אחריו למדי להחזיר מיהא צריך לכך דייקי לה מדרבא דאיירי לענין חזרה:
אגף חציה מהו תימה אמאי נקט אגף ולא קמיבעיא ליה אשמרי' אם סתמוה חצי מהו ונראה דאסתמוה שמרים קמיבעיא ליה שאם לא סתמוה כולה אלא חצייה ואגף חציה מהו מי אמרינן כיון דאין הסתימה שלימה כי חדא לאו סתימה מעלייתא היא דתרתי מילי לא מתחברי יפה להדדי או לא אמרינן הכי ופשיט מדתנן היה בה שתים עד שימרח בין זמורה לחברתה טעמא דמירח הא לא מירח לא אלמא כל סתימה דלאו שלימה היא לא הוי סתימה. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות טומאת מת שכתב חבית המוקפת צמיד פתיל שנקבה וסתמוה שמרים תציל אגף חצי הנקב וסתם חצי הרי זה ספק:
א"ל תדורא כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך נראה דלהכי השיב לו דרך זלזול משום דפשטא דברייתא הכי משמע דקאמר ליה הילך דאי לאו הכי תקשי אתה מכרתו לי מאי מודה בעיקר איכא ועל כרחך צריך לומר דאמר ליה לא נתתי לך דמי כדאמר בסמוך ואי לאו דאמר ליה הילך כי אמר ליה לא נתתי לך דמי מאי הוי אכתי מאי מודה בעיקר איכא דלמא עדיין דעתו ליתן לו הדמים אלא ודאי צ"ל דא"ל לא נתתי לך דמי שקיל תורך וז"ל דהיינו הילך:
מאי לאו עונש דממון כתבו התוספות תימה בממון מאי שייך לומר דלא ענש אלא א"כ הזהיר כו' יש לתרץ דשאני הכא כיון דע"י עונש ממון זה דחייביה קרא באונסין נעשה עליו גזלן ופסול לעדות כדאמר רב ששת נמצא דעונש פסול הגוף הוא ולא ענש הכתוב עונש הגוף אלא אם כן הזהיר:
כאן שהודה כאן שבאו עדים כתבו התוספות ומיהו תימה אמאי קאמר ברישא מוכחש עונש שמענו ובסיפא או נשבע על שקר תרווייהו הל"ל ונשבע על שקר ודבריהם תמוהים דברישא איצטר' למימר וכחש בה עונש שמענו כי היכי דתיקום עליה אזהרה דלא תכחשו דאי לאו דכתיב לישנא דוכחש בה לא הוה ידעינן דאזהרת דלא תכחשו קאי אהך מילת' ובסיפא נמי איצטרי' למימר ונשבע על שקר שמענו עונש כי הכי דתיקום עליה אזהרה דלא תשקרו. ותדע דלהכי קאמר וכחש בה למדנו עונש ולא קאמר והשיב את הגזילה למדנו עונש שהרי מוכחש לא למדנו שום עונש אלא מדכתיב בתריה והשיב את הגזילה כדפירש"י ז"ל ובסיפא נמי הל"ל ואת אשמו יביא לה' למדנו עונש דמונשבע על שקר לא שמענו עונש אלא להכי נקט וכחש בה ונשבע על שקר כי היכי דתיקום עלייהו אזהרת דלא תכחשו ולא תשקרו: