תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף ק
א"ל חזי דעלך קסמכינא משמע מכאן דהדיוט לא מחייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה קסמיך דאי לא מודע ליה מצי למימר לא הוה ידענא דעלי קסמכת כ"כ רב אלפס ז"ל ובש"ע והתוספו' כתבו דאפי' לא אמר מחייב כמו ר' חייא כו' ולאו ראיה היא דאיכא למימר דאי נמי הוה ר' חייא צריך למיגמ' הוה פטור כיון דלא אמר ליה עלך קסמכינא והא דלא פריך ש"ס הכי יש לומר דקושטא דמילתא פריך דהא ע"כ ש"ס ידע דר' חייא לא הוה צריך למיגמר וכל היכא דלא בעי למיגמר פשיטא דעליה סמיך אף על גב דלא אמרה ליה דדוקא בהדיוט בעי למימר הכי דזמנין לאו עליה סמיך אלא מראהו נמי לאחרים שאם יאמרו כולם טוב הוא יקבלנו אבל כשמראהו למאן דלא בעי למיגמר ודאי סמיך עליה ולהכי פריך מאי שנא ר' חייא מדנכו כו' והרא"ש זכרונו לברכה הסכים לדעת התוספות וכתב דסתם מראה דינר הוא מראהו לידע אם טוב הוא שיפטור מי שנתנו לו וקשה דאם כן מאי איצטריך ליה לריש לקיש למימר לר' אלעזר חזי דעלך קסמכינא כיון דמסתמא עליה סמיך:
אם השבח יתר על היציאה מפרש בירושלמי בר נש דיהיב לחבריה חמש מנוי צמר וחמש מנוי סמנין כו' אין להקשות כיון דאיירי דב"ה יהיב ליה צמר וסמנין אם כן אמאי קאמר ר' מאיר נותן לו דמי צמרו דמי צמרו וסמנין מיבעיא ליה למיתני כדפריך לעיל דשאני הכא דלא איצטריך למיתני דמחזיר סימנים דפשיטא דמחזירן כיון דעדיין הן בעין גבי הצבע אבל לעיל דהקדיחו יורה איירי שנתקלקלו הצמר והסמנין פריך שפיר דמי צמר וסמנים מיבעיא ליה: