אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף צט

דף צח

כגון שהקדיחו בשעת נפילה דליכא שבחא וא"ת א"כ מאי קמ"ל דנותן לו דמי צמרו הא תני לה רישא נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם וי"ל דאיידי דבעי למיתני סיפא צבעו כעור אם השבח יתר כו' תני נמי רישא הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה כו':

הכי גרסינן דאגריה לביטשי ביטשא ביטשא במעתא ולמאי דסליק אדעתין כו' ולא גרסינן דהיינו שכירות ובפרק המקבל איתא נמי להך סוגיא ולא גרסינן לה התם וכן משמע ליש מפרשי' שכ' התוספות דאגריה לביטשי וליכא שבחא קאמר פי' ולעולם בקבלנות עסקינן. ובהכי ניחא מה שכתבו בתו' דבעיין דרב ששת דהכא הוה מצי לאוקמי דאגריה לביטשא אע"ג דרב ששת בקבלנות איירי משום דאגריה לביטשא נמי קבלנות הוא וכן פי' בערוך דהא דמשני דאגריה לביטשא היינו דבכי האי גוונא ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדי' ולרכוכיה ותימה דא"כ מאי קאמר ולמאי דסלקא אדעתין מעיקרא דלא אגריה לביטשא מסייע ליה לרב ששת והא השתא דמוקי לה באגריה לביטשא הוי נמי סייעתא כיון דאגריה לביטשא קבלנות הוא וי"ל דבפרק המקבל איתא בעי מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או אינו עובר אומן קונה בשבח כלי ואין עובר או אין אומן קונה ועובר אמר להו עובר נימא מסייע ליה הנותן טליתו לאומן גמרה והודיעו כולי לא צריכא דאגריה לבטשא בטשא בטשא במעתא וסתמא דש"ס הוא דמפרש הבעיא הכי דס"ל דבהא מסתפקא אי אומן קונה בשבח כלי אי לאו כמ"ש התו' ולפי זה קבלנות היכא דליכא שבחא לא קמיבעיא ליה דפשיטא דעובר עליו ולהכי כי בעי ש"ס לאתויי סייעתא מברייתא דהנותן טליתו לאומן דחי ש"ס שפיר ומוקי לה דאגריה לביטשא כולי דליכא שבחא פי' וכיון דליכא שבחא ל"ה סייעתא דבדליכא שבחא פשיטא דעובר ורב ששת אתי לאשמעי' דאפי' איכא שבחא נמי עובר משום דאין אומן קונה בשבח כלי. והשתא ניחא הא דקאמר ש"ס הכי ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא כולי דסתמא דש"ס לטעמיה אזלא דסברא דבעיא דרב ששת בדאיכא שבחא איירי ולהכי השתא דמוקי לה ברייתא דאגרא לביטשא וליכא שבחא לא הוי סייעתא כדפי' דרב ששת אתי לאשמעינן דאפי' איכא שבחא נמי עובר אבל מעיקרא דסלקא דעתין דברייתא נמי בדאיכא שבחא איירי שפיר הוי סייעתא כך הוא סברת סתמא דש"ס דרב ששת בדאיכא שבחא איירי ואפי' הכי עובר דאין אומן קונה בשבח כלי ופליג אדרב אסי אבל לרב שמואל בר אחא נראה דוחק למימר דרב ששת פליג אדרב אסי ולכך מוקי ליה בשליחא דאגרת' דליכא שבחא אבל היכא דאיכא שבחא אינו עובר דאומן קונה בשבח כלי:

אבל היכא דקעביד בחנם לא לאו משום דהוה אמינא דחשיב ליה אונס דאם כן אפילו בשכר נמי פטור דשומר שכר פטור מן האונסין אלא דה"א דקרוב לאונס הוא וכעין גניבה דמי דכל גניבה קרובה לאונס וכ"כ התוספו' בריש פרק המניח:

זיל אייתי ראייה דממחית לתרנגולים נראה דעובדא בבהמה הוה וא"ל אייתי ראייה דמומחית לתרנגולים ואפטרך דמומחה לתרנגולים הוי נמי מומחה לבהמה וכן נוהגין כשנותנין קבלה שוחט ג' תרנגולים וסגי:

אימא מפני שהוא נושא שכר מדלא קאמר תני מפני שהוא נושא שכר משמע דאינו מגיה אלא מפרש דכנושא היינו נושא וזה תימה דמה ענין זה לזה ועוד אמאי חשיב הני תלתא דוקא טבח ונחתום וטוחן ליתני סתמא הנותן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם מיהו למאי דס"ד ניחא דאיכא למימר דדוקא הנך הוו כנושא שכר דצריכין להזהר טפי שלא יקלקלו מלאכתן ונראה דנקט הנך תלתא משום דהנך רגילין ליטול שכרן מגוף מלאכתן שהטבח רגיל ליטול הכרכשתא והנחתום מן הפת והטוחן נוטל מדה מן התבואה או מן הקמח וקמשמע לן תנא דברייתא דאף על גב דאין נוטלין כלום כשמקלקלין את מלאכתן אפילו הכי חייבין משום דהוה כנושא שכר דכיון שאם לא נתקלקלו מלאכתן היו נוטלין נמצא כי זהו שכרן ועוד שהשכר שנוטלין כשמלאכתן מתוקנ' הוא שכרן גם כשמלאכתן מקולקלת והיינו דנקט כנושא שכר דאף על גב דהשתא שקלקלו לא שקלי מידי כיון שאם לא קלקלו שקלי הוו כנושא שכר וכן כתב הטור סימן ש"ו שהטבחים שנוטלין הכרכשתו' מן הכשרות מיקרי שפיר בשכר אף על פי שאין לוקחין כלום מן הטריפות כיון שאם לא נטרפה היו נוטלין וכו' ובית יוסף כתב עליו דברי טעם הן משמע דסבירא ליה שהן דברי הטור עצמו ולפי מה שפי' הוציא סברא זו מלישנא דברייתא דקתני כנושא שכר ומדנקט הנך דוקא כדפי':

אילימא תרתי לגריעותא כו' תימא מאי תרתי לגריעותא או למעליותא איכא והא מה נפשך ליכא אלא חדא דאי אכל ספק איסורא לא עבר אספק גזילה ואי עבר על ספק גזילה לא הוה אכל ספק איסורא. ונראה לפרש דעביד בך רב תרתי מילי דסתרן אהדדי קאמר וכי האי גוונא אשכחן בכמה דוכתי דפריך ש"ס תרתי כלומר תרתי מילי דסתרן אהדדי כדאיתא בפרק כיצד הרגל הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון ופריך התם תרתי ופירש"י ז"ל בתמיה תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי והכא נמי אמרו ליה הכי עביד בך רב תרתי כלומר דסתרן אהדדי דטרף את הבהמה ופטר את הטבח ופריך מאי תרתי מה היתה כוונתם דאמרי ליה הכי אילימא תרתי מילי דסתרן דקאמרי ליה דעבד ביה רב לגריעותא קאמרי ליה הכי דמה נפשך הפסידך שלא כדין ומי שרי כו' אלא תרתי מילי דסתרן דאמרי ליה דעבד ביה רב למעליותא קאמרי ליה הכי דלא אוכלך ספק איסורא וכו':

ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב כתבו התוספות לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם דבהכר' מטבע צריך בקיאות גדול כו' ולדבריהם אכתי הוי מצי לשנויי ואי בעית אימא הא והא בכגון דנכו ואיסור והא בשכר והא בחנם. לכך נראה דלא שייך לשנויי הכי דלאו אורחא ליתן שכר לשולחני לראות דינר כיון דלית ליה טירח' דבראיה בעלמא סגי אבל טבח עושה מלאכה בזויה וטורח עצמו. וכן משמע קצת בסמוך שאין נותנין שכר מדקאמר כתוב אפנקסי דין עסק ביש פירש"י שעל עסקי חנם אני מפסיד משמע דעסק חנם הוא:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה