תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף צו
הניחא למ"ד אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה כו' אהא דמשני ליה הא דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא פריך ובפרק המקבל גרסינן בהדיא וכי לא מסיק ביה אלא שיעור ארעא דיהיב ליה זוזי ומסלק ליה הניחא למ"ד כו' ותימא בלאו הך שינויא תיקשי ליה אמילתא דשמואל גופיה וי"ל דהכי פריך אי אמרת בשלמא דהא דשמואל איירי דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא שפיר דיהיב ליה זוזי דלא מצי למימר ליה אילו הוה לי זוזי הוה מסלקינא לך מכולה ארעא כו' דאטו בשופטני עסקינן דודאי לא ירצה לסלקו אפי' אי ה' זוזי דכשיסלקנו יצטרך ליתן לו כל חובו דהיינו כשיעור ארעא ושבחא דאע"ג דארעא בלא שבחא אינו שוה כדי כל חובו אפי' הכי מצי למימר לדידי שוה לי כשיעור כל חובי ואי בעית לסלוקי לי הב לי כל מה שחייב לי דכי האי גונא פסק בטור חושן משפט סימן ע"ב דמי שטוען על המשכון יותר מכדי דמיו ואמר בעיני שוה המשכון יותר אע"פ שבעל המשכון רוצה לסלקו בכדי שוייו של משכון מצי אידך למימר אי בעית לסלוקי תן לי כדי כל חובי הכא נמי כיון דהאי ארעא משעבדא ליה ואדעתא דהכי יהיב ליה זוזי מצי למימר אי בעית לסלוקי הב לי כל חובי אע"ג דלא שויא כל כך כיון דמצי למימר הכי ודאי לא יסלקנו שלא יפסיד דמי השבח דכשאינו מסלקו צריך בעל חוב ליתן מיהא ללוקח דמי השבח אלא אי אמרת בדלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא איירי, א"כ לימא ליה אלו הוה לי זוזי הוה מסלקינא לך כיון שלא יפסיד בסלוקו דהא לא יהיב ליה אלא מה ששוה גוף הקרקע בלא שבחא א"כ השתא נמי לימא ליה הב לי גרימא דארעא שיעור שבחא. מכאן מוכח דהמלוה על המשכון וטען עליו יותר מכדי דמיו ואמר בעיני שוה יותר דלא מצי אידך לסלקו אלא אם כן יתן לו כל מה שטוען עליו וכן פסק הטור ודלא כבעל התרומות שהביא הטור דמצי לסלקו בכדי שוייו של המשכון ובש"ע הביא דעת שניהם וכתב שם דנראה לי דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולפי מה שכתבתי נראה דאפילו אין המלוה מוחזק במשכון אפ"ה אין הלוה יכול לסלקו אא"כ יתן לו כל מה שטוען עליו:
גזל והשביח ומכר גזל והשביח והוריש כו' רבותא קמ"ל דאפי' לוקח ויורש זכו בשבח ולא אמרינן דוקא גזלן זכה בשבח משום תקנת השבים אבל לוקח ויורש דל"ש גבייהו תקנת השבים לא קא משמע לן והטעם נראה דכיון דגזלן גופיה קני השבח מפני תקנת השבים הוי השבח לגביה כשאר נכסיו ויכול להורישו ולמוכרו כמו שעושה בשלו. ולפי זה ניחא הא דבעי רבא בסמוך השביח עובד כוכבים מהו מסיק כגון דגזל ישראל וזבניה ניהליה השביח עובד כוכבים והדר עובד כוכבים וזבניה לישראל ולא קמיבעיא ליה בכי האי גונא כשהשביחה ישראל קמא אלא משום דכשהשביחה ישראל ראשון כיון דלדידיה עבדו תקנתא הוי השבח לגביה כשאר נכסיו ויכול להורישו ולמוכרו בין ישראל בין לעובד כוכבים וישראל הקונה מן העובד כוכבים זכה בו והא דלא קמיבעיא ליה היכא דהשביח ישראל בתרא משום דמה נפשך נפשט מהך בעיא דהשביח עובדי כיון דהכא מחמת עובדי כוכבים ומזלות הרי הוא כעובדי כוכבים ומזלות ובספר ים של שלמה כתב דבעיא דרבא קאי נמי בהשביח ישראל קמא או ישראל בתרא והשביח עובדי כוכבים דנקט משום דתחילת דברי רבא איירי כו' ופשטא דשמעתא לא משמע כן. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות גזילה מכר הגזלן לעובדי כוכבים אע"פ שהשביח העובדי כוכבים חוזרת לבעלה לאו דכל שכן כשהשביח הגזלן ישראל קאמר אלא הכי קאמר אע"פ שהשביח העובדי כוכבים השבח חוזרת וכ"ש אם לא השביח שהגוף חוזר ובש"ע העתיק דברי הרמב"ם ז"ל והשמיט לשון אע"פ שכתב מכר הגזלן לעובדי כוכבים והשביח העובדי כוכבים השבח חוזרה לבעלים:
בעי רבא השביח עובדי כוכבים מהו בגזלן עובדי כוכבים קמיבעיא ליה ובספר ים של שלמה פי' דבעובדי כוכבים לוקח מגזלן ישראל קמיבעיא ליה ואין נראה דא"כ מאי פריך סוף סוף הבא מחמת עובדי כוכבים הרי הוא כעובדי כוכבים ומשני לא צריכא כגון דגזל ישראל וזבנה ניהליה כו' הא מעיקרא נמי ידע דבגזל ישראל ומכרה לעובדי כוכבים איירי:
דמעיקרא לולבא מקרי והשתא הוצא וא"ת תיפוק ליה דמיפסל פסליה כדאמר בסמוך בנחלקה התיומת וי"ל דאיירי דגזל לולב הפסול כגון שנפרצו עליו:
נחלקה התיומת מהו עיקרא דהך בעיא הוא במסכת סוכה לענין נטילת לולב אלא דש"ס מייתי לה הכא לענין גזילה משום דהא בהא תליא דכיון דלענין פסול מפסלא שינוי הוא וקני. ולכך נקט לישנא דנחלקה דמשמע מאליה דהוי שינוי דממילא ולא נקט חלק התיומת דפשיטא דבכי האי גוונא נמי קמיבעיא ליה אלא משום דלענין הכשר לולב ניחא טפי לישנא דנחלקה שאין אדם פוסל לולב שלו במזיד. וניחא השתא מה שהטור סימן ש"ס שינה לשון ש"ס וכתב חלק התיומת קנה:
ועבדיה זוזי לא קני כתבו התוס' אבל עשה מן הנסכא כלי כגון כוס קני דלא גרע מנסרים ועשאן כלים דבריהם תמוהים דלמא רב פפא כרב אשי ס"ל דמשני בריש פירקין דתנא דידן נמי שינוי דאורייתא קתני אבל נסרים ועשאן כלים לא כיון דהדר עביד להו נסרים. והרא"ש ז"ל פסק בריש פירקין כרב אשי ומייתי ראיה מהא דרב פפא אלמא ס"ל דלאו דוקא נקט עבדיה זוזי דה"ה עביד כלי לא קנה וכן כתב ב"י דהרשב"א ז"ל חולק על התו' משום דקי"ל כרב אשי ועוד דאין לך חשיבות מן מטבע שהוא נעשה דמים על הכל ע"כ ועוד יש לתמוה דבפרק כיצד הרגל מייתי ש"ס הא דתנן נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל בנא' לתוך ביתו הרי זה לא מעל כו' ואמר שמואל והוא שהניחה ע"פ ארובה וכתבו התו' שם פי' הקונטרס דלא קבעה בבנין דלא הוי שינוי הלכך לא מעל עד שידור תחתיה ותימא כי קבעה נמי לא קני דשינוי החוזר לברייתו הוא כדאמר בהגוזל האי דגזל נסכא כו' ואי אמרת דאי עשה מן הנסכא כלי קני אע"ג דהדר משום דחשי' הוא א"כ מאי קושי' דהא פשיטא דאין לך חשיבות גדול מזה כשקובע את האבן בבנין דבית חשיב מכלי: