אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף צה

דף צד

כיון דאיכא פסידא דבירא שויוה רבנן כדליתיה פירש"י ז"ל ומיהו דמיבעי לאהדורי הואיל וגזילה קיימת בבירא ואין הלשון משמע כן דמשמע דלגמרי כדליתיה שויוה רבנן לכך נראה דודאי לגמרי כדליתיה קאמר והא דמשלם דמים היינו משום דהך מתני' דמריש מדלא פריך מיניה לעיל צריך לומר דאיירי שגזל באקראי או שאינו עושה תשובה או משום דמשניות קודם רבי הוו חד מהנך שינויי שכתבו התוספות לעיל ולכך צריך להחזיר דמי מריש אפילו לא קיים כלל דכשגזל באקראי ולא עביד תשובה ולא תיקן רבי וצריך להחזיר דמים אפילו אין המריש קיים ומיהו גוף המריש אין צריך להחזיר מפני תקנת השבים אפילו קודם תקנתא דרב כדמסיק משום פסידא דבירה:

מדאפיך רב תני גזל פרה והזקינה כו' לפי זה לעיל דפריך והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה כו' ניחא דלא מייתי ש"ס הך מתניתין דגזל פרה והזקינה דדלמא ר' יוחנן כרב ס"ל דמהפך מתני' וא"כ לאו סתמא היא כיון דחכמים פליגי ואע"ג דלא פליגי אלא בעבדים מ"מ איכא למימר דלדבריו דר"מ קאמרי דהשתא אין להוכיח כלום מההיא דנותן צמר לצבע כמ"ש התוספות לעיל אליבא דרבי מאיר:

גט חוב וכתובת אשה תרווייהו צריכי דאי תני כתובת אשה ה"א דוקא כתובת אשה דלא תקינו לה אלא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה לכך לא גביא ממשעבדי אבל גט חוב הוה אמינא דאמרינן אחריות טעות סופר הוא דלא שדי איניש זוזי בכדי ואי תני גט חוב הוה אמינא גט חוב הוא דלא גבי דכיון דבדידיה תליא מילתא איבעי ליה לתנויי אבל כתובת אשה דבתנאי בית דין שקלא אימא גבי נמי ממשעבדי מיהו למה שכתבו התוספות דשמואל הוה מפרש שאין בו אחריות דקתני הכא היינו שמפורש שלא קבל עליו אחריות אי אפשר לפרש שום צריכותא וכיון שמפורש בהן בהדיא שאינו מקבל אחריות א"כ מה לי כתובת אשה מה לי גט חוב ואי משום דתרי גווני נינהו ליתני נמי שטר מכירה שאין בו אחריות:

מאי לאו בעם הארץ הא דלא קאמר מאי לאו דלא ידע שהיא גזולה משום דס"ל דלא קניס אלא בשוגג קרוב למזיד כגון שידע שהיא גזולה אלא דלא ידע שאינה נגזלת וכן ההיא דלצבוע לו אדום וצבעו שחור נמי שוגג קרוב למזיד הוא דכולי עלמא ידעי דלאו שפיר עביד שצבעו שחור כיון דקפיד ואמר לצבוע לו אדום אבל בשוגג כי האי דלא ידע שהיא גזולה כלל לא קניס דבשוגג גמור לא שייך למיקנס כדאמרינן במבשל בשבת דבשוגג יאכל לרבי מאיר ולא קנסינן ליה ועוד דהשתא מיתוקמא שפיר כרבי מאיר ברייתא דפרק קמא דמציעא דקתני אם השבח יותר על היציאה כו' כמו שכתבו התוספות דהתם איירי דלא ידע שהיא גזולה. מיהו רש"י ז"ל כתב דשוגג דקא מיבעיא ליה איירי כגון שלא ידע שהיא גזולה ושמא יש לומר דעדיפא פריך דלאו דוחק הוא לאוקמי ברייתא בדידע שהיא גזולה דוקא אע"ג דסתמא קתני חדא דגזילה קלא אית ליה ועוד דכל מי שלוקח קרקע שואל תחילה אם גזולה היא ומסתמא ידע שהיא גזולה אבל לאוקמי ברייתא בתלמיד חכם דוקא ולא בעם הארץ היה נראה לו דוחק כיון דסתמא קתני משמע דבכולי עלמא איירי ולאו כולי עלמא דינא גמירי ולהכי פריך מאי לאו אפילו בעם הארץ:

הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא השתא הדר ביה משינוי קמא דמחלק בין שבח המגיע לכתפים לבין שבח שאינו מגיע לכתפי' והא דקאמר הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא אהא דקאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח קאי כמו שכתבו התוס'. אבל אין לפרש דשינוי קמא כדקאי קאי והא דקאמר הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא אהא דקא מגבי' שמואל אפי' שבח המגיע לכתפים קאי והוי ג' חילוקי דינים בדבר דהא דאמר שמואל ב"ח יהיב ללוקח שבח איירי בדאיכא גבי לוקח תרתי למעליות' דלא מסיק אלא כשיעור ארעא והוא נמי שבח המגיע לכתפים והא דאמר שמואל ב"ח גובה את השבח איירי בשבח שאין מגיע לכתפים ואע"ג דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא והא דקא מגבי שמואל בכל יום אפי' שבח המגיע לכתפים איירי דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא דאין סברא כלל דהיכא דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא שיגבה ב"ח את השבח דאע"ג דהוי שבח שאינו מגיע לכתפים מ"מ אמאי יגבה יותר מכדי חובו מיהו לספרים דלא גרסי וכי תימא כאן בשבח המגיע לכתפים אלא אמר ליה כו' אין דומה דרב אשי היה חוזר מדבריו הראשונים ולפירש ר"ת ז"ל דשבח המגיע לכתפי' כגון דבר הבא בטורח ושאינו מגיע לכתפים היינו שבחא דממילא כגון דיקלא ואלים ארעא ומסקא שירטון כמ"ש התוס' בפרק חזקת הבתים יש לומר כשינוייא קמא ושפיר קאי כדפירש והא דב"ח גובה יותר מכדי חובו איכא למימר דבעשאו אפותיקי איירי וכיון דהוי שבח שאינו מגיע לכתפים דהיינו שבחא דממילא גובה ב"ח הכל ולא יהיב ליה מידי דמצי למימר ארעאי אשבח אע"ג דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא וכן כתבו התוס' בפ"ק דב"מ גבי הא דמשני התם הא דלא מסיק אלא שיעור ארעא שכתבו תימה כיון דלא מסיק אלא שיעור ארעא אמאי נוטל שבח היתר על היציאה וי"ל דלפי המסקנא דמוקי באפותיקי אתי שפיר וכו' אע"ג דרבינא אכתי לא הוה אסיק אדעתא האי סברא דשוייה אפותיקי י"ל דעדיפא פריך:

והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח משבח יתומים נמי קאמר כדמשמע בפרק יש בכור דתנן התם אין הבכור נוטל בראוי ולא בשבח ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונות ופריך בגמרא והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח ומשני מקולי כתובה שני והתם משבח יתומים קאמר דומיא דבכור דאין נוטל משבח יתומים קאמר דמלקוחות אפי' מגוף הקרקע לא שקיל ועוד דאי מלקוחות מאי איריא דלא טרפי בנות משבח הא מגוף הקרקע נמי לא טרפי כמ"ש התוס' בסמוך וא"כ הא דשמואל נמי משבח יתומים איירי דאי לאו הכי לשני דשבח לקוחות שאני ותימא דא"כ רבינא דפריך לרב אשי מי אמר שמואל בעל חוב ללוקח יהיב ליה שבחא אמאי לא פריך ליה איתומים דמי אמר שמואל בעל חוב ליתומים יהיב להו שבחא והאמר שמואל כו' אי נמי הוה ליה למימר סתמא מי אמר שמואל בעל חוב יהיב שבחא דהוה קאי אתרווייהו. ונראה לפרש דאע"ג דשמואל בשבח יתומים נמי קאמר מ"מ לא דמו יתומים ללקוחות דמשבח לקוחות גבי בין בשבחא דממילא בין בשבחא הבא ע"י הוצאה כיון דאית להו על מי לחזור אבל משבח יתומים לא גבי אלא בשבחא דממילא דאפי' ממקבל מתנה נמי גבי בשבחא דממילא כמו שכתב רב אלפס ז"ל אבל שבח הבא ע"י הוצאה לא גבי מיתמי כיון דאין להם על מי לחזור כמו מקבל מתנ' וכן כתב בנמוקי יוסף פרק המקבל ולהכי לא פריך ליה רבינא איתומי' דאיכא לאוקמי דהא דיהיב ליה שבחא איירי בשבח הבא ע"י הוצאה אבל בפרק יש בכור פריך שפיר דהתם על כרחך בשבח הבא ממילא נמי איירי דלא גבי אשה ובנות מדקתני סיפא וכולם אין נוטלין בשבח ועל כרחך אתי לאתויי שבחא דממילא כדמפרש בש"ס התם לאתויי שבתא דממילא חפורה והוו שובלי וכו' ולכך פריך והאמר שמואל כו' ומדברי התוס' שלא חילקו בין שבח דממילא לבא ע"י הוצאה משמע דסבירא להו דלעולם גבי ב"ח שבח מיתמי וכאשר כתבתי כן משמע מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה