אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף צג

דף צב

המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה איידי דנקט לעיל המבקש רחמים על חבירו הוא נענה תחילה נקט נמי המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה:

אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע פירש"י ז"ל וחרה אפי והרגתי אתכם שני' במשמע ותימא דהא האי קרא גבי אלמנה ויתום כתיב דרישא דקרא כל אלמנה ויתום לא תענון וסיפא דקרא וחרה אפי והרגתי אתכם והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים וא"כ על כרחך לאו אצועק דגבי אלמנה ויתום לא שייך למימר והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים ועוד קשה דהא נצעק פשיט טפי מן הצועק דפשטא דקרא בנצעק איירי וא"כ איפכא מיבעי ליה אחד הנצעק ואחד הצועק במשמע ועוד תימא דקאמר אלא שממהרין לצועק וממהרין לצועק מיבעי ליה דלשון אלא משמע דאתי למימר דצועק אינו נענש כל כך כמו נצעק ואדרבה הוא נענש טפי ממנו אבל לגירסת התוספות לא קשה מידי מיהו מה שכתבו התוספות דלהכי כתיב שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי שממהרין וכו' הוא תמוה דהאי קרא לאו גבי השבת העבוט כתיב אלא גבי אלמנה ויתום ושמא טעות סופר הוא וצריך להיות דלהכי כתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי שממהרין וכו':

הגוזל עצים פרק תשיעי

צמר טווי' ועשאו בגדים צמר מלובן ועשאו בגדים הוה ליה לשנויי דהא מליבון אקשי ליה אלא דקושטא דמלתא משני דאי הוה חסר טוייה אכתי הוה קשיא אמאי נקט בגדים והא משעת טוייה קנאו כדתניא לקמן גזז ראשון ראשון וטמאו אין מצטרף:

עצים ועשאן כלים בוכני כתבו התוספות דדוקא שיפוי כי האי שנעשה בכך כלי מועיל דחשיב שינוי מעשה וכן עבדיה נסרים כו' ולפי דבריהם ברייתא דקתני גזל עצים ושפן איירי בעשאן בוכני דוקא כי היכי דלא תיקשי ברייתא אמתני' ודוחק דא"כ לא הוה דומיא דצמר וליבנו פשתן ונקהו דקתני ברייתא דהתם קנאה בליבון ונקוי בלבד אע"ג שלא נשתנה שמם בכך ועוד דאין סברא לחלק בין שיפוי דעצים לליבון דצמר וכי היכי דצמר קנאו בליבון אע"ג שלא נשתנה שמו עצים נמי אמאי לא קנאה בשיפוי אע"ג שלא נשתנה שמם. לכך נראה דשיפוי מועיל אע"ג שלא נעשה כלי בכך ומתני' דנקט ועשאן כלים ולא קתני הגוזל עצים ושיפן י"ל איידי דנקט גבי צמר ועשאן בגדים נקט נמי גבי עצים ועשאן כלים והא דאיצטריך לשנויי דכלים היינו בוכני ולא משני דנקט כלים איידי בגדי' דמשום איידי לא שייך למיתני מילתא דליתא דכיון דמשעת שיפוי קנאם לא הוה ליה למיתני כלים משום איידי לכך מוקי להו בבוכני דהיינו שיפוי מיהו הא דלא נקט בהדיא שיפן י"ל איידי דבגדי' נקט כלים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דכתב סתמא דשיפוי מועיל דהוי שינוי ולא חילק וכן משמע בשלחן ערוך סימן ש"ס שהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל ולא חילק. ומה שהביאו התוספות ראיה מהא דאמרינן לקמן גזל דיקלא כו' יש לומר דשיפוי עדיף טפי מעבדיה גובי דמנכר טפי ולכך קני בשיפוי אע"ג שלא נשתנה שמו בכך וכי האי גוונא כתבו התוספות לקמן גבי הא דקאמר דגזל דיקלא וקטליה לא קני אע"ג דגזל בהמה וקטלה קני התם הוי שינוי דמינכר טפי:

ורמינהו לא הספיק כו' בלאו הך סוגיא הוה מצי למירמי ברייתא דגזל עצים אמתני' דלא הספיק אלא דניחא ליה טפי למירמי תחילה ברייתא דגזל עצים אמתני' דהכא כיון דתרוייהו בחד מלתא איירי בגזל ממש:

הא דחווריה חווריה כו' כתבו התוספות דלספרים דגרסי במלתיה דרבי חייא בר אבין הא והא רבנן צריך לומר דקסבר בדנפוצי נמי פליגי. מיהו קשה כיון דאית ליה בדנפוצי נמי פליגי אם כן טפי הוה ליה למימר דלא פליגי אלא בדנפוצי אבל בחוורי וסירוקי וכברי כולי אלמא מודו דהוי שינוי והא והא רבנן והא דנפוצי נפוצי והא דסרקיה סרוקי כדאמר רבא:

הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון והוי שינוי דהדר אבל טוואו או ארגו שינוי דלא הדר הוא והא דאמר לעיל דצמר טווי וארגו בגדים שינוי דהדר לברייתו הוא שאני התם כיון דמעיקרא כי גזל חוטין היו כי סתר להו הוו חוטין כמעיקרא אבל או יגח דהכא דאיירי בתיכי כמו שכתבו התוספות שאורגין מן הנימין בלא טוייה אינו חוזר עוד לברייתו להיות כל נימא ונימא בפני עצמו דומיא דנמטי שאינו חוזר להיות כל נימא בפני עצמו שכל מלאכה שעושין מן הנימין אינו חוזר לברייתו ולהכי טוייה הוי נמי שינוי חוזר לברייתו:

ואוקימנא כדברי הכל פי' או כרבנן או כרבי שמעון דכתרוייהו ודאי לא אתיא דהא עד שצבעו פטור דקתני לרבנן אפי' בצביעה דהדר ולר"ש דוקא בצביעה דלא הדר וכן ליבני חייב לרבנן אפי' בליבון גמור ולר"ש דוקא בליבון שאינו גמור ופשיטא דחד מילתא לית ליה תרתי משמעות והשתא ניחא מ"ש התוספות דה"מ ליפלוגי בין עוברת לשאין עוברת אע"ג דרבנן לא מצי לפלוגי בהכי מ"מ כיון דר"ש לחודיה נמי אוקימנא נמי מצי לפלוגי בהכי:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה