אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף צ

דף פט

קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאי משום דדריש תחתיו ה"נ כתיב כספו ותנא ליה דתחתיו דוקא טפי מכספו אלא משום דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ודרשה דתחתיו נמי איצטריך דאף ע"ג דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו דרשא דתחתיו איכא למימר דאתי דרש דכספו ומפיק לה הך סברא דקנין פירות כקנין הגוף דמי אבל השתא דאיכא נמי דרשה דתחתיו כיון דאיכא למידרש הכי והכי מוקמינן לה אסברא דקנין פירות כקנין הגוף דמי ואם כן עיקר טעמא דרבי מאיר משום דסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא כי היכי דלא תקשי ליה מדרשה דכספו קאמר דאיכא למידרש נמי תחתיו ועיקר טעמא דר"י משום דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא כי היכי דלא תיקשי ליה מדרשה דתחתיו קאמר דאיכא למידרש נמי כספו ועיקר טעמו דרבי יוסי משום דמספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא אלא כי היכי דלא תיקשי ליה מדרשה דתחתיו או מדרשה דכספו לכך קאמר דאיכא למידרש תרווייהו לפטור וכיון דהנך דרשה דתחתיו ודכספו לאו טעמי נינהו לכך קבעי רבא מאי טעמא דרבי אלעזר דאי משום דדריש להו לתרוייהו לחיובא ה"נ איכא למידרשינהו לפטורא וקאמר דטעמיה מדכתיב כי כספו הוא כספו המיוחד לו וכי היכי דלא תיקשי נילף מתחתיו דהראשון מיהא פטור או נילף מכספו דהשני מיהא פטור אי נמי נימא דתרווייהו פטורין דאתי דרשה דתחתיו ודכספו ומפיק לה להך דרשה דכספו המיוחד לו לכך איצטריך למימר דשניהם חייבין זה לפי שאינו תחתיו וכו' כלומר דמצינו למידרש נמי תרוייהו לחיובא וכיון דאיכא למידרשינהו הכי והכי דרשינן שפיר כספו המיוחד לו:

התוקע לחבירו נותן לו סלע פירש"י ז"ל משום בושת וכן כל הנך דנקט מתניתין כגון סטרו ולאחר ידו וצרם באזנו וכו' כולהו משום בשת לחוד הוא ומדברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בפ"ג מהלכות חובל משמע דכל הנך דחשיב מתניתין יש בהן נמי צער מעט והקנס הקצוב הוא דמי הצער והבשת מיהו בתוספתא פרק תשיעי משמע דהקנס הוא בשביל הבשת דקתני התם הכהו כלאחר ידו בנייר בפנקס וכו' נותן ארבע מאות זוז ולא מפני שמכה של צער אלא מפני שמכה של בזיון וכו' והשתא ניחא, הא דאיתא בפרק ארבע מיתות אמר רבי חנינא הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה שנאמר מוקש אדם ילע קדש. הרי שהחמירו חכמים בבשת יותר מבמכה שלא אמרו שהמרי' יד ומכה את חבירו דהוי כאלו מרים ידו בשכינה והטעם נראה לפי שהמתכוין להכות חבירו מכת פצע וחבורה הצער ההוא מגיע לגופו אבל כל הנך דמתניתין שמתכוין לביישו הרי הצער ההוא מגיע לנשמתו של אדם הנאצלת מן השכינה לכך הסוטר לועו של ישראל ומביישו הוי כמבייש פני השכינה דבבשת וקללה וזלזול נשמתו של אדם מרגש' בהן ולא הגוף לפי שהוא כבודו של אדם ובאה מלמעלה ממקום כבוד ותכלית הכבוד כמ"ש כבוד חכמים ינחלו לכך היא מרגשת צער הבש' שהוא היפך הכבוד. ובעולם הנשמות נמי היא מרגשת בבשת כדאיתא במנחות העולם הבא נברא ביו"ד שהצדיקים מועטין ומפני מה כפוף ראשו של יו"ד שהצדיקים שבו כפופין ראשיהם מפני מעשיהם שאין דומין זה לזה ופירש"י ז"ל שם מעשיהן אינן דומין וכבודו של זה גדול משל זה לכך ראשיהן כפופין דמתבייש מחבירו ובפרק הספינה נמי קאמר שכל צדיק נכוה מחופתו של חבירו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכן קללה נמי דכל קללה זלזול ובשת הוא כמו והוא קללני קללה נמרצת וכמו כי קללת אלהים תלוי לכך הנשמה מרגשת בקללה והיינו דאיתא בפרט הנחנקין דהמכה אביו ואמו לאחר מיתתן פטור והמקלל אותן לאחר מיתתן חייב משום דהכאה צער הגוף הוא ואין הגוף מרגיש בהכאה לאחר מיתה אבל קללה וזלזול ובשת כיון שהנשמה מרגשת בהן לכך חייב בהן אפי' לאחר מיתה כי הנשמה נצחית וקיימת ומהאי טעמא נראה מה שכתבו הפוסקים דהמבייש שוכני עפר עון גדול הוא כמ"ש המרדכי בפר' החובל ומייתי ראיה מרבי יהושע שלא אמר אלא בושני מדבריכם בית שמאי ואמרו כל ימיו הושחרו פניו מפני התענית משום דהמוציא שם רע לקדושים אשר בארץ ומביישם הרי הוא דומה למקלל דמחייב לאחר מיתה והחמירו בעונשו יותר מאלו היה בחיים כי אז הנשמה חוזרת אל מקום אצילות והמביישה הרי הוא כנוגע בו ית'. ונראה דהיינו מה שכתבו האחרונים בתשובות שהמבייש את חבירו צריך לבקש ממנו מחילה ואם הוא מת יבקש ממנו על קברו בעשרה ויאמר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שפשעתי נגדו דמה ענין שיבקש מחילה ממנו ית' ועוד כיון דעבירה שבין אדם לחבירו הוא הוה ליה להקדים ולומר חטאתי לפלוני ולה' כמ"ש מהרש"ל בפ' החובל בים של שלמה אלא לפי שהמבייש והסוטר לועו של חבירו כמבייש וסוטר לועו של שכינה לכך צריך לבקש מחילה ממנו ית' תחילה דהוה ליה נמי כעבירה שבינו לבין המקום ועוד נראה דכיון דהמבייש בר ישראל כמבייש כביכול את השכינה דמי לכך קנסו המבייש בשת גדול שיתן מאה סלעים דהיינו ארבע מאות זוז ולא מצינו שום קנס יותר ממאה סלע לפי שהאדם שלמעלה סוד עשר ספירות וכל ספירה כלולה בעשר דהיינו מאה ואבריו של אדם עשוין בדמות צלם דיוקן יצרו לכך המבייש בשת מרובה עונשו מאה סלעים ולהכי נקט קרא מוקש אדם ילע קדש רמז לאדם שלמעלה דישראל דוקא קרויין אדם שנאמר אדם אתם:

והיתה מטפחת וכו' היתה מלחלחת ידה בשמן ומשחה בו ראשה כיון שעשתה כן שמע מינה דעניה היתה ואפילו הכי חייבו ליתן לה ארבע מאות זוז:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה