אור ברסלב

תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור

דף פט

דף פח

משום דאיכא רווח ביתא וא"ת א"כ אמאי צריכין העדים לשלם לה כל טובת הנאת כתובתה לא לישלמו אלא רווח ביתא דהיינו כפי הנאתה המגיע על חלקה בלבד וי"ל דאי אמרינן טובת הנאה לבעל כל מה שמשלמין לאשה בא הבעל נוטל הימנה דשלו הוא ואם לא ישלמו לה אלא רווח ביתא כיון דיטול הבעל לא יגיע על חלקה כפי רווח ביתא אלא דבר מועט לכך צריכין לשלם לה כל טובת הנאת כתובתה:

כל לגבי בעלה ודאי מחלה כתבו התוספות דבסמוך גבי היא שחבלה בבעלה קשה דתזבין לאחר והבעל יכתוב ברצון שטר בשמו כדי שיגבה חבלתו נראה דאע"ג דעב' חבלתו לא ירצה הבעל דמשום ארבע זוזי לא ניחא ליה למיכתב עליו שטר חוב לאחרים דאם ימות לא ימתין בעל חוב ויגבה מיד הכל בבת אחת אבל אשה בכתובתה רגילה להמתין וניזונת מנכסיו ועוד דשקלה פורתא פורתא כדאמר בריש פרק שום היתומים:

הא מני ר' מאיר היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו וכו' וא"ת הא לרבנן דפליגי אדרבי מאיר נמי אינה יכולה למכור דבפרק אע"פ קאמר זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה משמע דוקא שתים ושלש שנים טפי לא וי"ל דלרבנן נהי דאינה יכולה למכור מכירה עולמית מ"מ יכולה למכור דבר מועט על שתים ושלש שנים שאם ימות הבעל בתוך שתים ושלש שנים או תתגרש יגבה לוקח ואם לאו יחזיר לה כתובתה אי נמי כמ"ש התוספות התם דשתים ושלש שנים כדאמרי אינשי ואפי' טובא דלהכי לא פריך התם השתא שלש מותר שתים מיבעיא:

הא ודאי רבי מאיר היא מדלא קאמר הא מני רבי מאיר היא משמע קצת דמתני' נמי איכא לאוקמי כרבי מאיר אלא דלאו מילתא דפשיטא הוא ונראה משום דאיכא למימר דכל שאין הכתובה ביד האשה הרי הוא כאלו משהא אשתו בלא כתובה אף על פי שאין קלה בעיניו להוציאה כסברת ר"י שכתבו התוספות ולכך לא אמרינן תזבין כתובתה אלא דהך סברא לאו מילתא דפשיטא היא אבל ברייתא ודאי רבי מאיר היא כיון דשייך נמי האי טעמא שתהא קלה בעיניו להוציאה:

כשם שלא תמכור והיא תחתיו כתבו התוספת כשם לא תמכור בשביל שחבלה באחרים בעודה תחתיו כך לא תפסיד כלומר לא תמכור כתובתה לבעלה וכו' והא דנקט הפסד גבי בעלה משום דכשמכרה לבעלה בטובת הנאה יגרשנה מיד וכו' וקשה דקאמר לעיל ואי דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא נוקמא אכתובה דאורייתא משמע דכי מוקמינן לה אכתובתה דאורייתא תו לא חיישינן שתהא קלה בעיניו להוציאה ואם כן מאי פריך הכא והא זימנין משכח לה דמפסדא והיכי דמי כגון דנפישא כתובתה מכתובה דאורייתא הא כיון דמוקמינן לה אכתובה דאורייתא תו ליכא למיחש שיגרשנה וכיון דלא יגרשנה לית לה הפסד דאע"ג דמוכרת לו המותר בטובת הנאה לאו הפסד הוא כמו שכתבו התוס' ודוחק לומר דאיירי הכא דנפישא כתובתה הרבה מכתובה דאורייתא דאע"ג דמוקמית לה אכתובה דאורייתא יגרשנה כדי שירויח המותר שהוא סך גדול דמסתמא הא דנפישא כתובתה דהכא הוי דומיא דנפישא כתובתה דלעיל דהא עליה קאי. ועוד קשה דקתני כך לא תפסיד והיא תחתיו משמע דמילתא דפסיקא הוא שאם תמכור לבעלה תפסיד ואמאי הא אפשר שלא יגרשנה דנהי דתיקנו רבנן כתובה לאשה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה משום דחששו שמא יגרשנה מילתא דפסיקא מיהו לא הוה וכן קשה ברישא דברייתא דקתני וכן היא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה אמאי נקט מילתא דפסיקא על כן נראה דהא דקאמר כשם שלא תמכור כך לא תפסיד היינו כדפי' ר"י ז"ל כשם שלא תמכור בשביל שחבלה באחרים כך לא תפסי' כשחבלה בבעלה והא דנקט מכירה גבי אחרים והפסד גבי בעלים ז"ל משום דלגבי אחרים שייך לשון מכירה דהוי דרך מקח וממכר דאשה נותנת ללוקח כתובתה והלוקח נותן לה מעות אבל לגבי בעל לא שייך לשון מכירה שאין הבעל נותן לה כלום אלא שהיא מפסדת כתובתה ולא תגבה אותה כיון שחבלה בו ואפילו אם טובת הנאת כתובתה הוא יותר מדמי חבלתו אפ"ה אין הבעל נותן לה כלום שאינו צריך ליטול כל הכתובה אלא שמין כמה כתובה שוה עתה ותפסיד ממנו כנגד דמי חבלתו והמותר תגבה לאחר מותו כמות שהיא כגון שכתובתה מאתים זוז ועתה היא שוה עשרה זוז ודמי חבלתו חמשה זוז תפסיד חמשה זוז ותגב' לאחר מותו מאה זוז והא דנקט ש"ס לעיל אמאי תזבנינה ניהליה לכתובתה אף על גב דלגבי בעל לא שייך לשון מכירה י"ל איידי דנקט ש"ס מעיקרא ותזבין כתובתה גבי אחרים נקט נמי לשון זבינא גבי בעל:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה