תורת חיים על בבא קמא· רבי אברהם חיים שור
דף פז
גדול המצווה ועושה וכו' לפי שהיצר הרע מתגרה טפי במצווה כדי להכשילו לכך שכרו יותר גדול:
קטן יעשה לו סגולה פי' אוצר כמו והייתם לי סגולה פירש"י ז"ל אוצר חביב כלומר כיון שהוא קטן יעשה לו דבר המתקיים כאוצר שלא יאבד:
ובבנו גדול יתן לו מיד ורמינהו מדקאמר ובבנו גדול בוי"ו ולא קאמר אמר מר בבנו גדול יתן לו מיד משמע דאמאי דמשני ליה דבשבת איירי פריך וקשה אמאי לא פריך ברייתות אהדדי בלא הך שינויא ובסמוך נמי דקאמר במאי אוקימתא לקמייתא וכו' במאי אוקימתא לבתרייתא וכו' קשה מה נפשך אי הוה סבר דתרווייהו בסמוכין תקשי אבתרייתא ואי תרוויוהו כשאין סמוכין תיקשי אקמייתא. וכן קשה בסמוך דפריך והא התם דאית לה צערא דגופא ומעלמא קאתי לה וקא קפיד דקתני ולא עוד וכו' בלא הך שקלא וטריא נמי אמאי לא פריך מהא דקתני קמייתא ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה אהא דקתני בתרייתא קטנים יעשה להם סגולה. ונראה לפרש דבבניו ובבנותיו הגדולים נמי אע"ג דאין מעשה ידיהם לאביהן אפי' הכי יש לחלק בין שבת לבין שאר ארבע דברים דבמסקנא נמי צריך לומר הכי דהא דקתני בתרייתא בבניו ובבנותיו שלו פטור בשבת איירי אבל בשאר ארבעה דברים חייב כמ"ש התוס' אע"ג דאין מעשה גדולים לאביהן וטעמא דמילתא נראה משום דארבעה דברים לפי שהן בגוף החבלה אע"ג דסמוכים על שלחנו קפדי ולא מחלו אפי' לאביהן אבל שבת כיון דלאו בגוף חבלה הוא לא קפדי ומחלו לגבי אביהן. והשתא ניחא דהמקשה הוה סבר דאדרבא קמייתא איירי בסמוכין ובתרייתא כשאינן סמוכין והא דקתני קמייתא החובל בבנו גדול יתן לו מיד בשאר ארבעה דברים איירי וכיון דבסמוכין איירי לכך קתני ולא עוד אלא אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה דכיון שהיא סמוכה על שלחנו איכא איבה אם לא תתן לו ואיכא למיחש שמא ימסרנה למוכה שחין אבל אם אינה סמוכה ליכא למיחש להכי והיינו דקתני בתרייתא קטנים יעשה להם סגולה משום דבתרייתא בשאינן סמוכין איירי והא דקתני בתרייתא בבניו ובבנותיו שלו פטור בשבת קאמר אבל בשאר ארבעה דברים חייב וטעמא דפטור משבת אע"ג דבשאינן סמוכין איירי וי"ל כיון דשבת לאו בגוף החבלה הוא לא קפדי לגבי אביהן ומחלו ליה כי היכי דבמסקנא קאמר דהאב לא קפיד גבי בנים במידי דאתי מעלמא וכו' הכי נמי איכא למימר דבנים לא קפדי לגבי אבוהון בהך מילתא אבל השתא דמוקי קמייתא בשבת לכך פריך ובבנו גדול יתן לו מיד ורמינהו וכו':